בסך הכל אבץ.
אבץ ושקדים, ג'ינג'ר בחליטה ועוד כמה מרכיבים כמוסים שמתעתעים ומערבלים את הדמיונות.
סיגריה בוערת מעלה עשן ניצחי, מיתמר מעלה בפיתוליו, שורפת את עצמה ואותי יחד איתה.
לצידי המשקה המנצח ודמיונות מחוללים כפראים סביבי כבתוך מסיבה משוגעת מחליפים פרצופים, מריצים סיפורים.
את לא כאן ואת בכל מקום, מציצה כמו מתוך פרסומת שחור לבן על מסך גלי מבד ענק בבית קולונע מוגרבי שנות השבעים.
בין התמונות המתחלפות של מיקסרטים מביטה מחייכת מציגה ביד אחת ויטה-ויטאליתי וביד השניה נקע שב-ע-ל ארבע.
בעל הבית סוגר את החלון, למען בטחוננו ובטחון החוזרים לבתיהם ברחוב צדדי בהמסטד-היט. שעת בין ערביים וג'ניס מתנגנת בטונים עולים.
הסקוטית כהרגלה בחצאית משובצת אדום ירוק שחור, כל ריבוע כמסך טלויזיה קטן של אינצ' וחצי, בליל של דמויות וסרטים מרקדים מתוכה לכיווני.
מהופנט, יושב על השטיח למרגלותיה כמעט, מביט בבירכיה המתערטלות תחת חצאית הניו-אייג' ותנועתן העדינה מזכירה לי את זכרותי.
את מגיחה מהחדר הסמוך ומתיישבת לצידה. על-פי התנהלות השיחה בינכן ניתן היה להסיק כי ישבת שם לפני רגע ופרשת לשירותים לזמן בלתי מוגדר בעיני.
מזפזפ בין המסכים הקטנים ובין לבין קולט את החיוך בינכן את המגע העדין ואת הברכיים הנעות. כל נסיון התקרבות מצידי עולה בתוהו.
לא איני קשור, רק קפוא במקומי. כל אוני במותני, כל אוני נזל, נשאב מיתרת גופי לאזור חלצי באופן ממוקד.
מסתבר שאיני מוטרד מכך, רק מרגיש רצון עז לחבק קרוב ולהיות מחובק.
ידך ממששת את ברכה הימנית הסמוכה לך עולה במעלה הירך ומצמצמת באופן ניכר את מרחב המסכים לכדי שורה צרה.
בוהה בנשקף מולי, מתגלה מקרוב.
מדמיין את קולך ברקע מזמין ברכות ובנחישות, קורא לי לבוא קרוב.
במאמץ לא מודע מגשש אחר השלט, מאמין שאמצא אותו מוטל על השטיח בקרבת מקום.
ממש בצמידות לנעל העקב שלך אוסף אותו, רכון בין שתיכן מיישר את זרועי וביד רועדת לוחץ על לחצן ה OFF.
לפני 15 שנים. 13 בפברואר 2009 בשעה 20:00
