פריז 1936, פיגאל, מונמרט. הדברים שעושים את החיים מאושרים. שירה מצמררת, אהבות גדולות, תשוקות וגעגועים. יין טוב, חברים למרד, אומץ הנוגע ללב, רוחות חדשות ותקוות, מהפכות. דוס העדינה מחוללת מהומה קטנה. אחת מיני רבות, סיפור קטן.
ונציה 1527. ארבע מאות שנים לפני. הדברים שעושים את החיים מאושרים. כתיבה מצמררת, ציור ריאליסטי חודר, אהבות גדולות, תשוקות ותאוות בשרים בחטאי העונג ובתענוגות החטא, געגועים. אוכל טוב ויין, שותפים נאמנים לדרך, אומץ ומהפכות. הקורטיזנה פיאמטה ביאנקיני השנונה מחוללת מהומה קטנה. אחת מיני רבות, סיפור קטן.
"...הגרועים מכולם הם הגברים שמשתמשים באגרופיהם ולא רק בזין שלהם. כמובן, שום קורטיזנה אינה יכולה להרוויח את מחייתה ללא חבטה או חבורה פה ושם. גברים מסויימים אינם יכולים לעשות את זה כלל אם האשה אינה נאבקת מעט, ואילו אחרים כורעים תחת נטל החטא וחייבים להעניש בעודם מתענגים. יש אנשים שבעבורם הדבר טבעי והשטן שבחלציהם מעוניין פחות במעשה עצמו ויותר בכאב שהם גורמים ובריגוש שמוסב להם מגרימת הכאב."
(הקורטיזנה, שרה דוננט)
אוהב את התקופות הללו. את הריגוש. הקושי לשרוד, הקלות להרגיש והקיצוניות בין השניים.
תקופות שבהם גם החיובי במיזער היה עולם ומלואו של טוב.
תקופות שהפחות טוב היה יותר מובן מאליו ומעט הטוב היה מרנין ומחייה.
ממליץ לקרוא, לצפות, לחוות, להיות, לדמיין את עצמך אי שם לפני 70 או 400 שנה.
לפני 15 שנים. 26 ביוני 2009 בשעה 23:43
