גם וגם

אז אני כאן מול המחשבים מפרק ומרכיב, הורס ובונה ובין לבין מצנן את הושת במשקה האלוהי שלי.
וככל שאני מנסה לצנן את גופי מרגיש את הזרמים החמים מתפשטים לגפי המתוחים.
זרמי חשמל העוטפים את פירקי אצבעותי בידיים וטיפות זולגות מכח המחשבה.

מה שלומי?
מת שתבואי לכאן ועכשיו תשסני אותי עד כלות קצה יכולתי ואשאג וארטוט ואגמיר אותך פעם אחר פעם ונירעד יחדיו ואגמיר את זולתי לפורקן דיוויני ואטעם מפרותייך העסיסיים.

ואציג בפני הצופה את קרקפת גמירתך בגאוה על כי יכולתי לך בהתאפקותי וכולי כעלה נידף וכולי כארז הלבנון לבחירתך ולבחירת הצופה כי טוב לבבכם ביין.
שחוק על פנייך מרנין את נשמתי, מזקיר את זכרותי, מקצין את קומתי.
ואת גאה ומענגת, חולקת מטובי, מפעילה את קסמייך ומזמינה.

מה אני עושה את שואלת.
כותב שיר הלל, סופר את הטיפות הנמתחות כקורים דקים בין האצבע המורה לפיסגת הכלי המשווע למגע.
מונה ימים כלילות כמשל בו לא ראיתיך יובלות ונישקתיך על שפתייך האוהבות בטרם זריחה בזה היום ממש.
מצפה.