לפני 15 שנים. 1 באוגוסט 2009 בשעה 20:42
אהבה ונתינה. הסינרגיה שוזרת יתרונות, מחזקת, מזינה ומפנה מקום לעוד.
וברגע של חולשה יש ציפיה שעלולה ברפרוף בת עין להיהפך לאכזבה.
ולרגע לא מדוד ונצחי חש על בשרי ומתחת לעורי את הכאב והתסכול היכולים לנבוע מאהבה ומנתינה.
משכנע את עצמי שזה נקודתי ורגעי ואסור שהתחושה המעיקה תרפה את ליבי מלאהוב עוד יותר או מכוחי לתת במלוא האון.
אחרת המרירות תאכל כל פינה ירוקה בשחירותה המתפשטת והוויטאליות תירמס.
הייתי שם, לא רוצה שנית.
