גם וגם

אני עורמת את עלי הצפצפה היבשים שריפדו את הכניסה לסטודיו שלי בלילה.
ערימה אפרורית ומרשרשת, שזורה בגוני ירקרק וזהב.
בד"כ אני פשוט מטאטאה אותם לגינה והם באים ועפים שוב בחזרה. מתעקשים על נוכחותם.
היום אני מקפידה ואוספת אותם באצבעות קפואות לארגז גדול, ומפנה אל הפח.

תחילת יום, שטוף באור אפור ועמוק.
לפעמים אני מדמיינת שככה נראה אור של רגע לפני סוף העולם.
קצה הקץ.
שוב מתפזרות לי המחשבות, מתעופפות לכל עבר.
בציורים שלי אני מציירת דמויות מעופפות.
פורשות ידיים לצדדים וממריאות מעלה.

איש אחד נכנס לסטודיו שלי, מסתכל מסביב על כל הרוך והתום והאופטימיות המתפרצת ואומר שאני בודאי בנאדם נורא מאושר.
אני מהנהנת בחיוך נבוך ותוהה עם עצמי אם אני מאושרת.
נו מה?
יצרתי סביבי עולם של קסם ודמיון, עולם של רוך ותום.
אני גאה בעולם הזה. בראתי ממלכה מוצלחת למדי בכוחות עצמי.

איש אחר שהגיע לכאן לביקור לפני שנים אמר:
"לו רק הקירות האלו, הציורים הנאיביים, הדמויות הקסומות היו יודעות לספר מקצת הדברים שהתרחשו כאן".
מי את באמת.


אני לא סגורה על עצמי, אני מחליטה.
מזה ומזה.
מורכבת ממליון חתיכות סבוכות.
עלים מתפזרים ברוח.

כולם כאלה חריפים ומעיזים. יודעים לומר את המלים הנכונות והמדוייקות.
אני יודעת בעיקר להרגיש.
יש לי בלוג כאן, באתר הזה, בו אני אנונימית אך חשופה.
באמת חשופה?
מסננת דברים שאני חוששת שעלולים להתקבל לא טוב, לפגוע, מסננת רגישויות
ומאידך מסננת את האני התם שלי.
(נו טוב, הוא לא באמת ניתן לסינון ממשי).
ויש לי בלוג באתר אחר, עם שם ותמונה וכל הדברים שאני אמורה לומר כדי לייחצן את עצמי.
אני יוצרת שם רושם של "מקסימה אמיתית".
עד כדי פיכס, אני חושבת לעצמי.
האם גם שם יש מקום לבדוק גבולות,
לדגדג קצה,
להביא עוד רבדים ממני?
גם שם אני מסננת.

אני עומדת אתך מול הים הגועש, פורשת ידיים וצועקת את עצמי בכל הכוח.
את כל מי שאני.
מכריזה בכניעה עד צרידות.
רסיסי גלים קפואים מתפזרים.

אני-
אני.





[]וסליחה לכל מי שציפה לפירוט העלילות רוויות הזימה בצימר בצפון וקיבל פוסט על עלים
אולי גם זה יגיע]