ההתמכרות שלה לדבשיקוי החלה מרגע לידת הצורך.
מאז היא כבר גדלה. גדלה ממש, והצורך התחזק.
הוא עוד זוכר את הרגעים הראשונים, הקשים, בהם שמע את תחנוניה הרכים למשהו שלא הכיר, שלא ידע על קיומו.
אותם לחשים הפכו לרמים יותר ויותר, עם הזמן זעקותיה גברו.
אבל נחזור לרגע פסע לאחור.
עוד מאותם ימים ראשונים בהיותה עולל, עוללית שלו, הוא אהב אותה אהבת נפש.
שלו היא הייתה.
והוא ענה על כל מבוקשה וצרכיה כיאה לתינוקת שלו.
אך הבכי החרישי שלה לא נדם, לא הרפה את מנוחתו, ערער את מחשבותיו הישרות.
יצא אל מעבר לגבולות האתרים אותם הכיר היטב בכדי לחקור ולגלות מהו השיקוי שעשוי להשקיט את ליבה.
במסעותיו הרבים הגיע מתוסכל ושפוף לזוג מוזר כלבה לכלוכית וזאב ביצות.
צמד חשאי זה, ידע את מצוקותיו ופתח בפניו את דלת ביתם. בעודו מספר את סיפורו סבבו השניים סביבו בהבנה,
ליטפו את שחור ליבו והציעו לו תרופת פלא.
חלב כלבות, ריר זאבים, דבש קיפודים, דמעת תנין וטיפת דם (אדם, צבוע, חזיר יבלות או דג חרב, לא אוכל לגלות לכם את סוד השיקוי) היו חלק ממרכיבי השיקוי המיוחד שהכינו עבורו. אך בטרם יצא את ביתם הזהירו אותו באופן ברור שידע להשתמש בשיקוי באופן מושכל ובמשורה.
"חומרים אלו הינם במחסור וההתמכרות אליהם רבה ומסוכנה", הוסיף הזאב רגע לפני פרידתם.
בצעדים הולכים וגוברים הוא קידם את דרכו חזרה אל יקירתו וככל שקרב כך שמע את אנקותיה רמים יותר. החיש בכוחותיו האחרונים להגיע אל עריסתה, ניער מעליו את תרמילו המרופט, שלף את בקבוקון הסם והזליף טיפה ורודה אחת על לשונה.
עונג.
חיוך רחב ומתק שפתיים פשטו על פניה ועיניה החזירו לו באהבה. מאושר עד עמקי נשמתו הגואה חיבק את ראשה בידיו החסונות ונשק לה ברוך ובעוצמה כמו בפעם הראשונה.
כאן סיפורינו יכול היה להסתיים בhappy end כפי שנתבקשתי לשכתבו אך במציאות האגדה התגלגלה לפרק נוסף ועלי להביאו כפי שסופר לי במלואו.
וכך, העוללית גדלה ועימה גדלו הצרכים והרצונות ובכל פעם שנהמה בחוסר שביעות רצון, הוא נזכר בשיקוי הפלאים תרעלת הרוגע המונח למראשותיו, הזליף טיפה על לשונה וחייו חזרו לכדי שליטה.
והעוללית גדלה ועימה גדלו הצרכים והרצונות מדי יום וטפטוף הטיפה על לשונה הפך להיות מעשה שביומו, כמעט.
והזעקות גברו ומשיכת הטיפות על עורפה, על חזה וישבנה הביאו אותה ואותו למחוזות נפלאים וחדשים ובעיקר נדרשים לעוד.
ובאותו הליל כשמשיכותיו לא הועילו ויללותיה צמררו את גופו, יצא לקרוא לרופא השכן שמא הוא יוכל למרוח מהשיקוי המופלא.
והשכן מחולל הניסים הצליח לעשות עבורו את הנס המיוחל בידיו המיומנות משח את גופה בשיקוי וכשהיא האמינה שתצליח להירגע תחת ידיו, העלתה על פניה היפות והשלוות חיוך מסופק שמילא את ליבו מחדש.
כך הזעיק לפי הצורך את השכן שיסייע בעדו וכשהאחרון לא עזר קרא לחבר שיהיה לו לעזר.
וכשמחסנית השראתו שתחת ידיו הולכת ואוזלת פנה אל האלילה השכנה שמא היא תוכל לרקוח מהשיקוי הנדיר.
מוכן היה להקריב את עצמו למענה, למסור את דמיונו למי שיגיש לידיו בקבוקון נוסף מאותו סם פלאים.
והאלילה הכינה עבורו את סם החיים.
השיגה עבורו חלב כלבות, ריר זאבים, דבש קיפודים, דמעת תנין ולאחר שבחשה היטב את התערובת חסר היה לה את דם האדם שלו עצמו.
בהשראתו של אורסן וולס.
לפני 13 שנים. 31 במאי 2011 בשעה 18:58
