גם וגם

שעת חינוך הגיעה
וחינוך זה אומנות
ובאומנות כמו באומנות אין דבר כזה שאין דבר כזה.
הכל אפשרי, כל פנטזיה של הישגים הינה ברת הישג, ברת יישום.
תלוי במורה הדרך ובאורך רוח.

כותב על חינוך ומשמעת מתוך קו מחשבה שלוקח אותי עמוק לאתרנו, תקוע, לא מצליח לחבר את הרעיון האמורפי לכלל הגיון.
מזפזפ לתוכנית טלוויזיה , ספיישל ילדים בלעוף על המיליון ואני כותב בפרסומות כאשר התוצאות אינן ידועות ורואה ילדה בכיתה ו' בת 11.5 מ-ד-ה-י-מ-ה שצוברת מעל 12,000 ₪ מידע ובשיא החמידות הנאיבית של גורת אדם בהתפתחות.
ואני גאה בחינוך.
אין דברים כאלה.
אין? בטח שיש! וזה כאן אצלנו, שובר את המוסכמות שבו אנשים מלהגים על כמה הנוער פה לא איכותי וחסר חינוך.

הגיעה שעת חינוך
שבו המורה המכיל, המקבל המייחל לשינוי מראה גם את הצד הנוקשה והדורש.
שעה בה לא עוברים באופן מיידי למצב של נתינה אוטומטית אלא מגלים מורת רוח.
כן, זה השלב שבו הרכות מקבלת תפנית לטובת ההכוונה המבוקרת, תשומת הלב בפרטים המתלכדים לדרך יציבה וברורה.
בשם אלת אומנות הפנטזיה אשרטט לה שבילים מסומנים, אפסל עבורה נקיקים מוארים, ארקום לה חלומות ואצייר דמיונות בצבעים.
אחדיר בה מוטיבציה להתמקדות במטרה שתוביל אותה לרצות אותי על פי דרכי.
חנוך לנערה על פי דרכה, גם כי תזקין לא תיסור ממנה.
ותהה דרכי, דרכה.


אה, לקחה 17,001 ₪ המקסימה ההיא.