מעניין ממה הן נולדות? מחסך ומצורך?
מה מניע אותן להיווצר? סקרנות ושעמום?
האם זה יצר קמאי? היסטורי?
פנטזיה היא בכלל יצר או מחשבה?
יותר מדי שאלות.
אני רק יכול לפנטז שיהיו לי תשובות אחידות מתמימי דעים בעניין.
לדעתי פנטזיה חייבת להיות ברת השגה ומימוש.
גם אם אינה תמומש לעולם, עצם יכולתה להוות מציאות מצד הפנטזיונר מכשיר אותה בעיני להיקרא פנטזיה.
אופציות עתידיות שאינן אפשריות (והסליחה עימכם ועם מנהל הבנק שבזבזתי היום שעות רבות מדי בשוק ההון) לא יכולות להיקרא בכלל אופציה, כי אין לאפשרויות אלו זכות או יכולת להיבחר.
אין לפנטזיה כזאת זכות קיום.
אז בואו אחרי ונלך לרגע רחוק.
רחוק מאד אפילו. נראה לאן נגיע.
לירח, למאדים - יש לי פנטזיה לבקר שם בחיי.
האפשרות קיימת, מי יכול להגיד לי שלא? זה לגיטימי להאמין.
לחיות חיי נצח (כמעט) בריאים (ומאושרים), - מאמין שעוד ימצא השיקוי בעתיד לבוא, שיאפשר יצירה וצמיחת תאים בקצב תמותת אחיהם. שנחיה כמו מתושלח ונח עד גיל 260.
להפוך בגלגול נשמות לתא סינגולארי שכולו אהבה (קצת הרחקתי לכת) - מכיר אישית כאלה שמאמינים בכך בכל לבבם ופועלים ועושים בשאיפה לבוא הרגע.
אמנם יש לכולנו צרכים משתנים ואי מילוי הצרכים והתעלמות מקיומם לאן יוביל אותנו?
לוואקום.
לריק הדורש מילוי.
ריק המעורר תסכול שחייב להתפרק מתי שהוא, איכשהו, אפילו על ידי התחברות לצורך מידי אחר.
או לחילופין התעלמות מהצורך יעורר שוב את הפנטזיה.
אבל טענתי שפנטזיה שאינה אפשרית אין לה זכות קיום, כאילו ואינה קיימת.
לפנטז שמחר בבוקר אקום בן 16 זה פתטי.
כל שנותר הוא להאמין כי ניתן.
משום שברגע שהפנטזיה מאבדת את אמוני אני מרים מכשולים וקירות בכדי להגן על עצמי לא ליפול לאשליית שווא.
אז זהו, שאשליית שווא היא הנוגדן לפנטזיה, החסם אותו צריך לזהות.
המילה פנטזיה לשמחתנו משדרת דבר עילאי, מרומם נפש, משמח. (רק המשקה פנטזיה היה באמת חרא).
אז תפנטזו על מה שבא לכם, אני אמשיך לפנטז רק על מה שיכול לבוא לי.
גם אם לעולם לא יבוא.
לפני 13 שנים. 7 באוגוסט 2011 בשעה 17:56