גם וגם

האיילות בארון עושות חנדאלך לאוזו היווני, מנסות למצוא חן בארון המטבח החשוך.
ואני מפשר ומאזן בינהם - קצת מאילו וקצת מזה.
קלות רגליים ומשכחות עצבונות. לרגע.
והאוזו מנגן לי בטברנה על הבוזוקי

אני חושב שכל ארסנל התשובות כבר ידוע ונדוש ונטחן עד דוק.
אני לא יכול להמציא כל פעם מחדש.
ואני עונה לעצמי
נכון
חומד
לא יעזור
אני לא במצב
ומרגיש התרופפות ונסיגה
וריחוק
ותסכול שמתגבר.

מרגיש קיצוניות בתחושות
אפטיות מול עודף רגישות מתח והתרגשות
ריחוק מול געגוע
קפאון מול תבערה.
ואת שואלת איך את יכולה להשכיל להפשיר אותי
ואני עונה שאני ממש שונא כשאת שואלת אותי את השאלות של איך אפשר כשאני במצב כזה.
בדיוק כמו אתמול ששאלת איך אפשר לעזור לך - התשובה הברורה והמיידית הינה שאת לא יכולה לעזור לי.
אין לי תשובות לשאלות מהסוג הזה אחרת הייתי עונה לעצמי.
בדיוק כפי שאת שואלת אותי "למה?" כשאני אומר לך שחצאית א' פחות יפה מחצאית ב'.!
אין תשובה מדעית לזה.

את יודעת מה? נגמרו לי כבר התשובות
והרעיונות
והרצונות
והדמיונות
וההכוונות
ועל הפנטזיות כבר סיכמנו שוויתרנו.

ואז בכינו במסנג'ר כי היה לנו עצוב
כי התסכול והכעס מעלים את הצגת האי שפיות.
ומנסה שוב להרגיע
וזה לא אומר שאני יכול לא לכעוס לאורך זמן כפי שאיני יכול לכעוס לאורך זמן.

ואני אומר לך שזה מסוג הפוסטים שאנשים לא מבינים, לא אוהבים לקרוא ומדלגים הלאה.
ודעתך שונה משלי.

ובאמת שציפיתי הפעם ליותר.