אני קורא פה אנשים תבונתיים בעלי קצות עצבים חשופים שנותנים לי גם להרגיש וגם לחשוב.
זה שילוב שלא מה בכך.
אף פעם לא חשבתי שגן עדן וגיהנום כל כך קרובים בשמים ובארץ.
לא צריך אפילו חללית בכדי לעבור בניהם, גם לא למבורגיני.
אפילו רכבת ישראל יכולה לעשות את העבודה.
אתם יודעים מה, אפילו הרכבת הקלה בערב יום כיפור או קצת לפניו.
אף פעם לא חשבתי כמה המעבר בין גן עדן וגיהנום יכול להיות מהיר כל כך שבמבט שלומאלי אחד, מבט של הסח הדעת אתה יכול לחשוב לרגע שמא אחד הם.
אותו הגן רק עם כניסות נפרדות.
אפילו לא כניסות נפרדות כי מתוך המעברים המהירים בין הפרדייס לאופל, ויזואלית נראה בעצם שהכניסה אחת היא.
זה אותו הגן רק עם שומרים מתחלפים (ואני בעד מתחלפים, ככה שתדעו לכם)
שומרי המוח שלכם, לוציפר ורפאל.
אחד בעזרת המוח שלו מפעיל בך את הכוח לחפש את האושר ולהיכנס לגן
השני בעזרת הכוח שלו חודר לך למוח מתנחל לרגע ומזמין אותך לכאן.
לפני 13 שנים. 5 בספטמבר 2011 בשעה 5:00
