למה אני אוהב את הסאבית שלי?
ככה אני אוהב את הסאבית שלי:
חסרת שליטה
תלוייה בי ונתונה בידיי
מוכנה להקרבה ולוויתור, בעלת נתינה מלאת אהבה מעומקי נשמתה, מתמסרת.
משתוקקת להיות רפוייה, פיזית ונפשית, מכילה, רכה ומשוחררת מעול המחשבה
מנותקת מהמודעות לקורה סביב.
וערוכה לכל משאלה שתתבקש בכוונה לעשייה בהיענות.
מפתחת הזדקקות לי, תלות בי
ומגלה סממנים של חוסר בטחון, לכן זקוקה להכוונה, להגנה ולנחמה.
כך היא מתמלאת צורך עז בקרבת המגן שלה, השולט שלה, אני.
ואני הכי אוהב שהיא מגיעה לשם ב 60 שניות.
* ובדיוק כך אני מרגיש כשאני שולט בה
עם אותם אלמנטים של נתינה והזדקקות
דוחף את עצמי להתמסרות הזאת, להיות רך ומכיל
רגע לפני הצלילה מגביר ציפייה בהובלה שלי ובשחרור שלה, מרגיש איך אני מבעבע מולה והיא שואבת אותי.
ושוב מחליף עמדה מצידי השני,
מול מראת רנטגן המגלה את תוכי השני
ובתהליך זה נפער בברו כל פעם סדק קטנטן שרק אני מאפשר לו להיסדק.
ואצבע נכנסת דרך הסדק ומדגדגת את החשקים לפתיחת סדק נוסף בשכבה פנימית יותר
בחומות ההגנה
ושתי אצבעות מוחדרות וזה נעים.
אז אני מרשה לעצמי לגזור עוד מעבר קל בקירבי
כי אני חזק ושולט במצב
ויכול לאפשר לעצמי לתת ליד המגששת להיכנס,
לחטט בנעימות ממכרת
להראות לה עד כמה אני בשליטה
ללא חשש
ויכול לה.
ובנקודת אל חזור סינגולרית יש כבר פרץ בסכר
בו היד הזאת מחזיקה לי בלב
ומתחילה לעשות עיסוי לב
בלב שלי,
מבעד לחומות שנתבקעו ונותרו פרוצים בידי הזרוע
וזה כואב ומבהיל ומלחיץ
ומרגיע.
* ובדיוק כך אני מרגיש כשהיא שולטת בי
עם אותם אלמנטים של נתינה והזדקקות
ועכשיו תנו לזרמים בגוף ובחלציים להגביר את הגירוי ( ב 60 דקות)
לפני 12 שנים. 16 במאי 2012 בשעה 18:25
