גם וגם

שבת בצהריים.
צלצול הטלפון מפריע את מנוחת הצהריים הזולגת שלי.
זאת המו"לית שלי.
אוף אין לה אלוהים למוציאה להורג הזאת.
בתחילת שנות העשרים המוקדמות שלה היא עבדה כסלקטורית באחד מהמועדונים הנחשבים. אני בטוח שהייתה הכי מעולה שיש.
בדיוק הטיפוס הבלונדיני עם הטוסיק המקפץ והחצוף שדואג שכולם ידעו שמגיע לו.
וכן היא עוד תשיג והרבה.
גם כשהייתה יחצנית זה פעל כקסם על כל אותם אלו שהיא חפצה בייקרם.
בתוספת החיוך המתחנחן של אתם רוצים מה שיש לי ואני בסך הכל משווקת.
בתור סלקטורית נעלם החיוך המתגרה לטובת תנועות ידיים חורצות גורל ותנועות ראש מלוות ברפרוף ריסים או הרמת גבה בכדי לשלוט על העולם.
המבטא הפורטוגזי אותו סיגלה לעצמה הקפיץ אותה מעולם הביצ'יות בלילות לעולם הביצ'יות בימים בתור סגנית עורכת צעירה, בשנות השלושים המוקדמות, או כפי שהיא קוראת לעצמה מו"לית לאור.
היא למדה להפיל במתיקות טלנובלית שצמחה היישר מתוך הסכמות המוכרות, שברזילאיות אינן מזיקות, ואז לנעוץ שיניים עד לעצם מלווה במבט סכריני.
אז כפי שסיכמנו אין לה אלוהים.
כמו לכל מי שמסוגל להתקשר אלי בשתיים בצהרי שבת ולחלל את קודשה של מנוחתי.
כן שרון. בוקר טוב. מה עכשיו? מגרד לך בין הבהונות השמנות של הרגליים שלך שאת צריכה אותי ככה בהול?
שרון לעולם לא נופלת לבורות או נגררת להנחתות אלא אם היא יוצרת אותם. אני מצידי לא יכולתי להימנע מלגלות מורת רוח על השקמת גופי המרוח תחת משב הווינטלטור החורק.
מתוך חלום למציאות נשכנית.
בלקוניות אופיינית היא עונה "אני מחכה למה שאתה אמור להעביר אלי בדחיפות לספר שלי. או למייל עד שבע או במועדון בעשר.
אתה מן הסתם גם מצפה לתשלום שאמור להתבצע מחר. אם אני לא טועה. טועה?"
שקט מנומנם מצידי. רק נהמה חרישית.
"תיארתי לעצמי. אני הרי לא טועה אף פעם.
ביי בינתיים ישנוני."

את שרון אני מכיר למעלה מעשור שנים. הדואט ביננו שונה.

יכולתי במליצה לספר שנפגשנו במקרה, אבל כמו כל המקרים אותם אני מגדיר שאינו במקרה, כך גם המפגש איתה היה לא מיקרי בעודה חיילת צעירה ומוכמת חוף טרייה ואני די חדש בעולם הזה.
בתורנות באחד הלילות הבהב לשרון על המכם אות ירוק המעיד חפץ נע כ 140 מטר מהחוף. הקפצה של כלים הביאוני לחוף והחיילים המאושרים שהצילו אותי מטביעה החליטו שזאת חובה וזכות לקחת אותי לקרייה בכדי שאכיר פנים אל מול פנים את זאת שהצילה את חיי.
מכיוון שאת סיפור הכיסוי הם שכתבו בעצמם, נותר לי רק לשתף פעולה ולהודות בפה מלא שיצאתי לשחיית לילה ונסחפתי עם הגלים ובזכותם אני עוד עומד על רגלי.
למפקד היה מוזר שהמכם גילה תנועה של אדם בודד במים עמוקים ושלח, ליתר בטחון, כלי שיט לעשות סריקה נוספת בכדי לוודא שאני, התימהוני שנמשה מן המצולות, איני פעולת הסחה.
שרון הסתכלה עלי במבט הזה שאומר "תראו תראו, אין עלי, אני פותרת תעלומות מסובכות" מבט שרק התפתח והחכים עם השנים וירתה לעברי "טוב הוא חוצן".
זה היה הסימן עבורי שאנחנו נוכל להסתדר לא רע בהמשך. לא תיארתי לעצמי שההמשך יהיה כל כך ארוך טווח.
אז כן. אני חוצן. באמת.
רק שרון יודעת את זה.
ועכשיו גם אתם.
אבל אתם לא מכירים אותי. רק את הדמות הוירטואלית פה באתר.
אז אני לא מוטרד לשתף אתכם את עובדת היותי חוצן, מבלי להעלים אתכם אחר כך.

שרון הרגישה את זה מיידית.
כל השליטה שלה בעולם נעלמה ברגע שהיא התחילה להגיד משפטים לא מחושבים בטרם המוח המהונדס שלה סינן את הכוונה.
שם גם התחיל המבטא הסמי פרחי להישמע פורטוגזי קארקס על-א-ריו.
לא זה לא מה שהיא רצתה להגיד. שהיא תיקח אותי אליה הביתה לאחר המשמרת. משפט כזה מפיה היה גורם לאימה לאשפז אותה או להאשים את ה FBI וה FDA ביחד שהבת שלה היא סוכנת UFO בגללם. זה כמעט נכון.
זה לא מה שהיא רצתה להגיד אבל ניכפה עליה להגיד. בגללי.

כן, אני קורא מחשבות וגם שותל מחשבות והתנהגויות באנשים. זה כוחי.
זה מה שבאתי לשנות פה.
באמת.
בעיניי זה קל ופשוט.
היה.
עד שהכרתי כמה אגוזים קשים לפיצוח בדרך הקלה ולא נותרה ברירה אלא להפעיל כמה מהיכולות הטקטיים היותר מורכבים. גם כאלו שמשאירים סימנים.
פה באתר לכל פרופיל שני אני רואה בגבולות: "סימנים".
נו באמת, אתם כל כך מקשים בצוע פעולות פשוטות בהתנגדויות הולכות וגוברות מהפחד להשתנות ואז, כשמפעילים עליכם קצת לחץ מנטלי או פיזי ברמת רכיכות של 5Stp אתם זועקים: "אפ אפ אפ כתוב בלי בגבולות – בלי סימנים."
"כן, לא לא אני רוצה להרגיש אבל כתוב,
כתוב בלי סימנים
לא מנטליים,
לא רוחניים
לא פיזיים"
נמושות!

שרון רצתה יותר
הייתה מוכנה לעכל ולהכיל את המשפט "אני אקח אותו אלי הביתה אחרי המשמרת". ולשתוק

יחצנית וחוצן.

נגמרה המשמרת, מה שאיפשר לי להכיר מהו סלט ישראלי, שווארמה, וכוס תל-אביבי לאחר משמרת 12 שעות ביום לח של חודש אוגוסט.
גם למדתי שזיון מקומי אינו מחזק את האורגזמה הנשית בזין שמתפצל לשלושה חלקים.
כפי שנהוג אצלנו.
איפה הפירגון אני שואל אתכם?
מה אתם לא יודעים על מה אני מדבר?
חלק אחד נוטה למעלה ומתחכך בנקודת ה G ושני חלקים נוספים מתפצלים במהירות האור בלחץ מונוטוני למטה ולצדדים ימין ושמאל בכדי להיטיב את האחיזה ולהרחיב את החדירה לשם זליגת האביונה מבסיס הבטן.
כל כך סטנדרטי.
כל כך פשוט.
ראיתי שאפילו בתעשיית האוניות אצלכם לקחו את הרעיון הבסיסי הזה והשיתו אותו על עוגנים מלפני מאות בשנים. אבל לשם מטרה נעלה של העניין העיקרי פספסתם? דילגתם?

בשבילה זה היה חזק. חזק מאד.
בשבילי זה היה סימן שאנחנו נוכל להסתדר לא רע בהמשך.
בעצם עם החיוך שלה והרעד שלא נגמר זה היה די בטוח.

יחצנית וחוצן.

בתור יחצנית היא נורא רצתה לראות, הייתה מתה לראות את הפיצול המפרפר מול עינייה. לדאבונה הוא מתרחש רק בשברירי הזמן לפני התפוצצות האורגזמה הנשית כאשר הזין מתחפר עמוק עמוק בפנים.
ניתן רק להרגיש ולא לראות. ממש כמו נרות חנוכה שלכם רק שהפוך.

אז בזמן ששהיתי כאן קראתי כמה מוחות גדולים ושכתבתי להם מה להגיד בזמן הנכון ובמקום הנכון.
הובלתי גמישי מחשבה לקבל סימנים שנחרטו בתודעה הגלובאלית. כאלו שיצרו אפקט מתמשך לדור העתיד ולאלו שפתוחים לספוג בומים על-קוליים אדירים לבית החזה.
ונהניתי לשחרר ולהרגיש בשחרור בעצמי ככל שהיה ניתן.
על צ'ר'ציל אתם בטח כבר יודעים לבד שהיה בקשר עם חוצנים אבל כל היתר זה עדיין בגדר סוד.




לאחרונה אני מרגיש פעפוע בקצות האצבעות וכיווץ העור. רואים את זה בעין, שלא כמו הזין המתפצל. התנפחויות שמחלישות אותי וגורמות לי לרצות לישון.
העיניים הירוקות דהויות. באור חזק של יום לח בחודש אוגוסט ניתן לראות שברירי נצנוץ מהירקרקות הפנימית בעיניים
נשיפת הריאות דעכה. כבר מתקשה להעיר את תשומת ליבו של היושב מצידו השני של מגרש הכדורגל במשב גרוני
קיימת קמילה ביכולות שכתוב המוחות וקריאת הרצונות. גם הטורבינה כבר לא כמו פעם.
האשה מצליחה לעמוד על הרגליים לאחר הפיצול וזה סימן.
סימן שהסתדרנו לא רע עד עכשיו אבל ככל הנראה אני צריך לחזור לכוכב שלי לטעינת מצברים ותיקונים מחוייבים במציאות.
בקרוב.

בעניין הפרק בספר של שרון?
אה, היא בטוח תסתדר. כמו תמיד ועם כולם.
תוכלו אפילו למצוא אותה כאן מלהטטת בכמה אינטליגנטים העוקבים בדריכות ובנאמנות אחרי התחת שלה.
בסך הכל היא הייתה ספקית לא רעה, הנשמה.
לשעה שבע אני לא אהיה מוכן אבל אולי תמצאו אותי על הבר בעשר בתל אביב המזיעה ואוכל בפעם האחרונה לספר לכם מה שלומכם.