גם וגם

היום אנחנו סוגרים כאן באתר חמש שנים וחמישה חודשים.
חמסה חמסה.
לא מעט זמן.
זה לא ממש סיכום או מילות פרידה אבל אני מרגיש שזה זמן טוב להגג הגיגים. לפחות חמישה.

1. הרבה מדי אנשים משתמשים במושג עליות וירידות.
המושג הזה בר שימוש בעיקר כשמישהו רוצה לספר לי שהוא בירידה.
אני לא מכיר אנשים שאשאל אותם לשלומם בזמן שהם שרויים במצב רוח מרומם הם יענו לי "אתה יודע, עליות ומורדות. יום עסל יום בסל".
למה?
למה נחוץ לצרף את המילה עליות כשאתה נמצא ביום או בתקופה הכי מחורבנת שהיתה לך מזה זמן?
אופטימיות?
חבר טוב שלי אמר לי שלפעמים קשה לשמוע את התיאורים שלי בתקופות הטובות מכיוון שהוא יודע שלא הכל זהב.
ואני אומר שזה לא קשור.
גדולה לו לאדם שהוא יודע לצבוע בצבעים זוהרים את הרגעים המאושרים שביומו ולהתרפק עליהם.

2. בקשתי ממך שתכתבי מה בעצם הרעיד בך שם כשקראת את הפוסט ההוא?
היכולת הזו להעביר באופן כ"כ בהיר את התחושות שעולות בנו,
להתחבר לשיחות שלנו, לחששות, לתחושות.
זה הזכיר לך מקומות שלנו ונגע בך והרעיד.
זה כבר פחות מאיים מבעבר,
והיה שם משהו בקבלה גם של המקום הזה.
מרגש עבורך.
מן תפילה כזו שיצליח,
הלואי ויצליח.
כן. כבר לא קשה לך לדמיין אותנו באופן הזה, שוב.
אולי לרגע
אותנו מתמסרים ומתמכרים לתחושות,
היום כבר יותר קל לך להרפות כשאת שוב מרגישה שמותר לך להרפות.
והדאגות.
סביר שיהיו במינון זה או אחר. מתוך חשש תמידי שמשהו יתקלקל
אותן שאלות שצפות ועולות שלא במפתיע סביבנו.
אולי זה לא ממש,
לא מספיק.
המבוכה.
החשיפה.
הביקורתיות.
המתח.
אולי יש ציפייה לשלמות.
אז זהו שאין.
היום כבר מותר לגלות לעצמנו שמותר לנו להפיק הנאה גם במה שאפשר.
מותר לחלום מותר להגשים את החלום ואפשר גם שלא.
ומצידך את חושבת שרק לכאורה לא
ובעצם כן.
כי כמה אפשר לדבר על הדברים ולא לתת להם פתח שיקרו באמת.


3. לא חייבים לגעת בכוכבים.
כן הם שם ואני כאן והמחשבה שבכל קפיצה נוגעים בשמיים מטעה.
הפחד מהתסכול שעלול להיווצר מתעופה בגובה נמוך שלא עונה על הציפיות, מפחית מעוצמת האושר ומחבל בניסיונות אופציונליים נוספים.
לפעמים גם רק נעים, נחמד וטוב במידה זה בהחלט מספק.
ההכרה בכך שגם אם לא עפים לירח עשוי לספק ולעורר חיוך בהשלמה, פותח אופק חדש למנעמים.

4. החיים קצרים.
לא לעולם חוסן ועם זאת הפחד שולט בנו מכדי שנעיז.
לא, זה לא אומר שצריך להעיז ולנסות הכל אם כי גם זה אפשרי באם יש את הרצון.
אנחנו במרדף אינסופי סביב הזנב של עצמנו ולא פעם אנו דוחים לעתיד אמורפי את מה שהיינו רוצים לנסות כאן ועכשיו.
עכשיו הוא הרגע לשחרר טיפה מהרסן הדוחק ולגעת ולטעום ולרצות.
תבחר ותשמח בבחירתך? קלישאה מעצבנת

5. בדס"מ הוא החצר האחורית של אוהבי המשחקים בגן שעשועים. כאלה שמחוברים לצד הילדי שלהם.
עם זאת, תפיסת הכוח והעליונות המחייבת גורמת לאנשים להפעיל בלמים ולנהל שיחת גברים עם האגו של עצמם.
מסתחררים מתנודת המטוטלת פעם כילד האוחז בצעצוע חדש ומסעיר ופעם כמגודל המנסה לשלוט בילדותיותו.
וליקום יש מקום לכולם. מחזיר אהבה למי שליבו פתוח.
לאחר מכן מספר לנו היקום ש"מחר" נמות. באמת נמות. נשבע לכם. אבל אתם לא מאמינים כי כל יצר ההישרדות לא מאפשר לכם להפנים מוות אישי בקלות. לא עוזר אה?
אז בינתיים אקח את הלב המלא הזה ואניח אותו בכף ידי כדי לשמר אותו, לגונן עליו.
וזה בלתי נמנע שאמחץ אותו כמעה לכדי פעימה אחת.

אההה יצא חרא פוסט.
הולך להרוס עוד קצת מההגיגים שלי.