לפני 11 שנים. 13 בדצמבר 2012 בשעה 18:20
מת בי היום, מבפנים.
חלק חלק מתפוגג ומכאיב
והדמעות לוחצות בארובות העיניים מתאמצות להישאר ואינן יכולות, מכאיבות גם הן.
ואני עוצם עיניים ורואה פרצופים אטומים מחוברים לגופות רפויות מוטלות מגגות,
למטה, אלי.
עפות במהירות סטטית בעיניים פקוחות ללא הבעה,
למטה, אלי.
ואני נמנע מלחקות, הידיים נואשות רוצות לפרוץ
אבל הגוף לא מאפשר להן להניע את עוצמתן החוצה
הגיאות בריאות, שאינן מאפשרות לנשום, מציפה את האבן השחורה לגרון.
חוסמת.
מתת בי היום ואני קמל סביבך.
ליבי רוצה לתת לידיים את הכח לפעול, לגעת בקיצון.
מבלי להתחשב באושרו של האחר אלא לדעת קיצון שיקח אותי לאושרי שלי.
שייתן סיבה לדמעות המעכירות הללו להפוך ולהיות שקופות.
