אין לך מה להיבהל.
מדוע שתיבהלי פתאום ממשהו זמני, ארעי, שהגיח לרגע כמו כוכב שביט דהוי ויעלם בחשכה עוד בטרם יהווה זיכרון נוסף.
היית טובה אלי, בעיקר כדי שהזיכרון שלך יפנה מקום לאינפורמציה חדשה ותביני שאין כאן מולך איזה גיבור מיתי כפי שיצרת בדמיונך.
אולי אני קצת מתאכזב לשמוע שזה קורה.
שאני לא באמת הגיבור בעיניכם.
שנים רבות סמכתי על סיסמאות ריקות מתוכן על כך שאני עילוי.
לא רוצה להיות, בורח מזה.
לא רוצה להוכיח כלום לאף אחד.
מבחינתי, הגיבורים הם אלו שיודעים להינות בחייהם מהפשטות. באלו שמרימים את דיגלם בשם האמת היחידה והצרופה שלהם אני רק מקנא, לעיתים אך בוחר לא להיות זה שיילחם כמותם.
האמת שלי עצובה יותר, ללא ערכים נעלים.
לא אני לא מעוניין למצוא את השביל שיוביל אותי בדהרות על גבי דרקון להילחם בתחנות רוח.
כרזות ענק של לטרוף את החיים כבר לא עושות לי את זה. לא היום.
יותר אני נתקל במקרים שהחיים בלעו את הקורבנות שהיו בדרכם להגשים.
הגשמה עצמית? אותי זה מפחיד.
תני לי רק לחיות את החיים בשקט ובשלווה.
בחיוך
פעם שאלתי את עצמי אם החיבור לאמת שווה אם בסוף אתה נישאר לבד...?
מצאתי שהלבד יכול להיות קתרזיס לא רע עבורי. כזה שאני לא חייב להתעקש להוכיח לאף אחד את דרכי.
לא רוצה יותר מזה
ואני לא רוצה שיזכירו לי שאני כזה.
לא צריך יד מובילה או יד דוחפת שתיקח אותי לאופק כדי להראות לי שאני יכול.
אפילו מעדיף את הלבד, העגמומיות, המלנכוליות על פני העיקשות, פריצת הדרך, הלוחמנות.
והיום ששתי אלי קרב וניצחתי.
צער מילא את קירבי בנצחון היום
צער ותשישות קורבנו של המנצח זה הוא עצמו.
תודה על הרצון לעצב אותי טוב מכפי שאני אבל לא תודה
אולי בכל זאת אני צריך עוד קצת להשאר.
אולי אני צריך אותי
רק כדי להזכר...
