הפתעות מלחיצות אותי במידה מסויימת ועם זאת אני אוהב, מצפה ומייחל להפתעות. מין אמביוולנטיות בתחושות הנקשרות באושר ובפחד גם יחד.
הפתעות לא צפויות זה כדור שלג שצובר תאוצה. מתוך אותה סיבה ברורה שלא היית מוכן לה ועד שהצלחת לחשוב על תגובה הולמת, מונחתת על צווארך איזו הפתעה חדשה.
וכל מה שהיא רצתה זה בסך הכל שאלקק לה קצת את התחת, אם אני כבר נמצא באיזור. ואני לתומי עוד בשלב המעודד והמחמיא "תמשיכי במלוא העוצמה זה יפה לך". ואני חושב לעצמי על הניצן שפרח, על התגלית בתיבה, על איזו שליטה יש לה מול הטיזינג שאני מפעיל מולה.
עם זאת אני רוצה להאמין שהיא לא פחות חרמנית ממני.
במקרים מסוג זה ראוי לציין שאני לא אוכל לעשות דבר כדי למנוע מבעדו של אותו כדור להתגלגל כל עוד והיא תמשיך כך. ולפי מידת ההנאה מצידה וההתמסרות הגוברת משום מה מצידי, איני רואה סיבה הגיונית שהיא תחדל.
אני צריך להיות מאד חרמן וצייתן כדי להתחבר להפתעות מהסוג שציפה לי. עם החלק הראשון של המשוואה אין לי בעיה. אני משלים עם היותי גבר גבר והקשה על הכפתורים הנכונים בסדר הנכון של הקוד, תוך שעה שעתיים או לעיתים תוך שניות ספורות (לבעלי אצבעות זריזות בהקשת המילים הנכונות) אני כבר מבושל דיי כדי להתחיל בתהליך.
השולט שנמס יוצא לדרך עם קצת בושה והיסוס.
מביך אותי ומוזר לי ובכל זאת אני מבקש להיסחף למקום הזה ללא שליטה ולהיות נוכח לתעלומה המתפתחת.
והיא מתוך השאנטי שלה, ההורס לגמרי את הבריאות, אומרת לי לא לגמור כדי שאהיה נתון עבורה כל כולי הלילה.
ואני מתחיל להתערבל בעיני רוחי עם עצמי בציפה שונה ממה שאני רגיל אליה אך זה לא מספק אותה, את אותה הכלבה שתפסה זנב. היא רוצה שאאבד שליטה אבל אשאר בפוקוס כדי שלא אסחף מעבר לרף שהיא הציבה בדמיונה באותה נקודה.
מסתבר שלזונה החרמנית יש מורה לא רע, וזאת אני יודע על פי סדר הפעולות בהן היא מאתגרת אותי והמילים שנולדו כדי לייצר משפטים בדיוק כמו שהיא מתמללת עבורי.
שואל את עצמי אם אותה גברת בשינוי אדרת לא עברה כל גבול ומבקש איפה הגבול ותוהה אם בכלל הוא עוד קיים?
כי מאד מוזר לי תחושת הדופק המואץ וההרגשה של הגוף, דרוך ובריפיון בו זמנית, תוך כדי הכחשת המצב אליו נקלעתי.
האמת שאני שבכלל לא עליתי על הצד הזה שלה כחלק אינטגרלי מהווייתה. יותר היה נראה לי שהיא מעוניינת לרצות ולהיות טובה אלי בכל מצב. בסך הכל אמרתי לה שאני מרשה לה לתפוס אומץ, מאפשר לה לנוע בתוך מתחם ידוע ומוכר, לגעת בקירות. לא תיארתי לעצמי שהיא תנפץ זגוגיות לכדי open space ותושיב אותי בירכתי אגנה.
והגוף כבר זועק למגע. זרמים בעמוד השידרה, הסדרת נשימה, מצב שונה.
צריך לשכב או להשתטח על גבעות צדקת.
ולפתע פתאום שקט המלווה במבט בלבד. מהסוג החודר ומתעלל מעצם הוואקום שהוא מותיר ואין אני יודע אם עוון, חטא או פשע בוצע שם, רק מבין שיש רעד בסולם ולאחריו יגיע הצונמי.
ופתאום מרגיש שאני הוא האמיץ, לעמוד במקום המוקצה הזה, המרוחק והפחות מחמיא וזה מטריף אותי שהיא מוטרפת, שוב פעימות גופי כמו שעון אורלוגין במנייה, מקישות בי מנקשות אותי למחוזות נשכחים.
מסתיר את בצבוץ הטיפות מהזין.
