לפני 7 שנים. 27 באוקטובר 2016 בשעה 20:48
כאלה של פעם.
והמטירו עלי רצונות.
ששכחתי כי אפשר לבקשם.
או לתהות אם הם קיימים ומותרים.
רצונות של חיים.
מחשבות על עונג
ושמיים פתוחים.
כי שערי שמיים נעולים זה גרוע אף מגן נעול.
ומה שניתח משם למעלה
אני זורק לאלוהי הרצונות בחזרה.
והוא מחייך אלי ואומר:
לא, אלו הם כולם שלך,
כי גן העדן הוא גן פתוח, אני רק זרעתי בו מוקשים שאתם מכנים הפרי האסור.
תשתעשעו ילדי ותישחקו, בסופו של דבר החיים הם עכשיו ולכל אדם יש את התפוח שאורב לו ליד הנדנדה.
בום.
סוף דבר.
