לפני 7 שנים. 9 במרץ 2017 בשעה 6:52
מתקשרת ללא הרף.
נו, מתי אתה כבר מגיע?
ואני עונה לה סבלנות, אוטוטו, אני כבר אורז, זה עניין של מספר ימים בודדים.
והיא מנדנדת ומתרגשת לבואי.
ואני חצי שואל חצי מבשר לה שאגיע הפעם עם חבר, שיעשה לה נעים, שיחרוש אותה על ארבע
ספק 4X4, לא יודע איזה רכב הוא שכר.
וגם את אחיותיה בלאד וטרייסט על החוף.
וההתרגשות בה גואה אף יותר ומספרת שהיא תהיה רטובה.
לא רציתי להביך אותה ולהגיד לה שאני אישית מעדיף אותה חמה ויבשה.
מצידי שלובלי תיתן לי כל מה שהיא יודעת, אני כבר אתענג על כל מחוזותיה בדרכי,
על צריחיה הזקורים, הפתולים בסימטאותיה המוארים באור ירח,
ועל כל האגמים שאשאיר מאחורי.
!Ljubljana, here we come
