world in my eyes

המונח הזה כל כך מדויק שאין לי איך לנסות ולהגדיר אותו שוב.....
היו כמה שזרקו לי את זה כאן בשבועות האחרונים אבל אולי איזיס המתוקה שלי יותר מכולם העמידה לי את המראה הזו מול עיניי.
"את חסרת שקט" היא אמרה, ואני מיד רציתי להכחיש מתוך איזה אינסטינקט עמוק אבל ההתרסקות הפיזית של סוף השבוע נתנה לי סימן מוחשי שאולי צריך קצת לעצור ולנשום.
אולי לא מוכרחים לבלוע את כל העולם תוך כמה חודשים רק כדי להגיע למקום שבו אני מקיאה הכל החוצה....
אולי הגיע הזמן לחשבון נפש קטן.....להסתכל מקרוב על האנשים סביבי ולבדוק מי חבר ומי לא
אולי הגיע הזמן לבחור את החוויות ולא להתגלגל לתוכן
אולי הגיע הזמן להשתכר קצת פחות ולהתפכח קצת יותר
לגדול
לנשום
להסתכל פנימה -
אליי!
בשבוע אחד מרוכז ומתיש הצלחתי לחוות כל כך הרבה חוויות טובות וכל כך הרבה חוויות רעות ואני עדיין רצה....
מסתחררת מריגושים שהם ריקים, שאין בהם דבר אמיתי שניתן להתכרבל בו בימים שלמחרת...
מעיפה רגשות מבלבלים וחצאי מסרים לכל עבר בלי לחשוב על התוצאות של זה וההשפעה של זה על היקרים לי מכל.....
עמוק עמוק אני יודעת איפה זה התחיל הסחרור הזה וגם מה יגרום לו להיעצר - אהבה!
מישהו שיצליח לגרום ללב שלי לדפוק בקצב חדש, שיביא את הפרפרים האלו בבטן, שימלא אותי במחשבות קיטשיות ואופטימיות ילדותית.....מישהו שיותר מכל דבר אחר יביא את השלווה, את הצורך האמיתי שלי להניח ראש על הכתף שלו, לנשום את צווארו, לעצום עיניים ולהרפות, לזלוג לתוך השקט המושלם.....
אבל עד שזה יגיע, אם וכאשר, אני חייבת לעצור קצת את הקצב להתחבר לעצמי יותר וללכת רק, אבל רק עם מה שעושה לי טוב - אחרת - לא למדתי כלום!