היום הזה הוא מיוחד במינו...הוא קדוש במהות שלו בלי שנצטרך להסביר את זה
הוא נוגע באנשים שונים במקומות שונים
תמיד קשה לי לנחש מי סביר שיצום ביום כיפור ומי לא.
אין לזה קשר לרמת האמונה, לרמת הרוחניות או לרמת הזיקה להיותנו יהודים
זה יום שנוגע.....
השקט הזה, המוחלט שנכפה עלינו, העצירה מלכת - כמו סצינה מסרט עתידני על היום שאחרי...
שקט
חרישי
רציני
מכונס
אפילו הרוח נושבת ביום הזה מעט יותר בלחש
השקט הזה מביא לפתחנו את חשבון הנפש את ביטול כל הגירויים החיצוניים האחרים ואת כמעט חוסר הברירה של להתחבר לעצמנו, להביט פנימה, לשים על המאזניים את הטוב ואת הרע שבנו, את החזק והחלש, את האנושי ואת האלוהי......
אני מבלה את החג אצל חברה, שעת השכבה, מקלחת, שוקו, פיג'מה.....החדר זר לו והמיטה אחרת ואני קופצת ישר לצידו כדי להקל עליו את ההירדמות.....וידיו הקטנות חובקות אותי ומלטפות את גבי בסוג של הכלה מופלאה, תלתליו הרטובים והריחניים מתרפקים על פניי, שפתיו הקטנות והמתוקות נושקות לשלי פעם אחר פעם באהבה כל כך אמיתית ותמימה שמיד עולות בי דמעות.....
ואני שוכבת שם ומקשיבה לנשימותיו הולכות והופכות סדורות, רגועות וארוכות....והוא הנשמה היחידה בכל העולם שממנה אני מבקשת סליחה אמיתית השנה - על הכאב, על הצער, על העובדה שימים שלמים הייתי בבלאגן שלי ולא הייתי פנויה אליו רגשית, על העובדה שלנצח הוא יחלום שאולי יום אחד אבא ואמא יחזרו להיות ביחד, על כך שהוא ילד יחיד ואין לו מי שיחלוק איתו את הכאב הזה, על הטילטולים בין בתים ומסגרות......
אני אוהבת אותך ואוהב אותך תמיד, אני אהיה שם לצידך כשתצטרך וגם כשלא, אני אתן לך להיות מי שאתה ואשתדל כמה שפחות לכוון ולהתערב ואני יודעת שלא משנה כמה טוב עוד יהיה לנו, זה לעולם לא ימחוק צלקות שנחרטו בנפשך השנה - סליחה!
לפני 17 שנים. 21 בספטמבר 2007 בשעה 20:14