world in my eyes

בפעם הראשונה שקראתי את בדולינה הוא תפס אותי קצת לא מוכנה הייתי עמוק בקורבנות...האושר לא תלוי בי, אין לי ברירה, אני לא יכולה לעשות מה שאני רוצה, להיות מי שאני, להתנתק ממוסכמות וממה "צריך" ופשוט להיות חופשייה....
אתמול קראתי אותו שוב הפעם הייתי הרבה יותר מלכת בדולינה, חופשייה ומשוחררת, יודעת שהאושר שלי תלוי רק בי, שבוחרת להיות בקירבה של מי שעושה לי טוב ושמח, רודפת מחדש אחרי חלומות ילדות, רוצה להגשים את עצמי בלי להביט לאחור ולהצטער שלא היה לי אומץ לעשות משהו, חווה חוויות נפלאות כל יום ומשתדלת לפזר סביבי גלים של אהבה ונתינה טהורה כזו שבאה עמוק מהלב ולא מצפה לתמורה......
אהבה היא נושא מורכב בחיי כרגע....אני קצת חוששת ממנה - פוחדת לאהוב, פוחדת ששוב הצורך הקיומי הזה שהיה בי להיות נאהבת יחזיר אותי ממלכה לקורבן....מקווה שאני מספיק חזקה בשביל לאהוב אחרת....בדיוק כמו בקטע מבדולינה:

"לקראת הנחיתה, כשהמטוס הנמיך ויכולנו לראות את הערבה, ישראלי בחליפה פרומה נעמד ליד החלון שלנו, ביקש רשות להציץ.
"נו," הוא אמר למלך, "מה אתה אומר?"
"נראה יפה מאוד"
"הכי יפה בכל העולם"
"הסתובבת הרבה בעולם?"
"פה ושם. אבל זה לא חשוב. אתה יודע למה זה הכי יפה בעולם?"
"למה?"
"כי זה ש ל נ ו ." אמר והלך, זורח.
המלך נאנח. "מזה מתחילות כל הצרות."
"ממה?"
"מהשלנו הזה. לאהוב משהו כי הוא כביכול שלך. זאת לא אהבה. זה אטצ'מנט.
הצורך הזה, להפוך משהו לשלך כדי לאהוב אותו, מבטיח שאף פעם לא תזכה באהבה. אם הארץ הזאת היא הכי יפה בעולם כי היא שלך, ולא בזכות עצמה, אתה נכנס לאובססיות של רכושנות, קנאה, תחרות, מלחמה, הגנה על גבולות. בדיוק כמו עם בני זוג , דרך אגב"

וככה יקיריי, בניגוד לכל המוסכמות ולכל מה שאמרו לנו עד עכשיו:
האהבה משחררת!