לפני 16 שנים. 7 במאי 2008 בשעה 13:40
העוצמה של הכאב הזה
שצורב לי את שקיות הדמעות
היא חותכת גילאים תפיסות עולם וסטיות למיניהן
הבאנר של כלובי מדגיש לי את זה
אחדות של כאב
החוט שמקשר את כולנו בארץ הקשה הזו
המייחד אותנו
ביום הזה אני לא רוצה לדבר על פוליטיקה
לא מעניינת אותי דמגוגיה של מנהיגים וגנרלים
לא מילים גדולות על גבורה ושכול
אני רק רוצה לכאוב עם האחים של...
הילדים של...
הנשים של....
וההורים של....
ולאבול על זיו העלומים....על החיים שלא יהיו, שהם-הם הכאב הכי עצום ביום הזה!
