עדיין לא מסוגלת לסדר את המחשבות שלי.
עדיין מבולבלת ומלאת תהיות.
זה לא היה מה שחשבתי שזה יהיה.....בזה אני בטוחה.....
האוירה הייתה אחרת, היה בה סוג של רוע, של ניתוק, של משחק רדוד ללא כל עומק....
אפילו אתה היית אחר, מנותק, אכזרי.......כל כך צפיתי את ההתנהגות שלך...לאור השבוע האחרון.....אני מכירה אותך יותר ממה שאתה מדמיין.
הרגשתי לבד.
הרגשתי פחד וכאב.
בחנתי את הגבולות שלי והגעתי לקצה......היו רגעים שרציתי לברוח, פשוט לוותר על החלק הזה בחיי, לסגור אותו חזרה במרתף ולחזור למקומות המוכרים לי, הברורים לי, לגבולות המסומנים והותיקים.
כשראיתי את עצמי בבוקר במראה כמעט בכיתי, זה היה קצת יותר ממה שיכולתי לספוג.....אני כנראה לא כזו גיבורה כמו שרציתי לחשוב שאני.......
עד הערב קצת נרגעתי, קצת נשמתי, הבנתי שזה טוב לפעמים להגיע לקצה, לבדוק את הגבולות, זה חלק חשוב במסע שלי, בהבנה שלי את עצמי, בתקופה הכאוטית הזו שלי........
כל היום הזה אביתר בנאי שר לי בראש:
תן לשינוי לצמוח...
אל תפחד מהפחד!
הפחד הוא שער.....
לפני 17 שנים. 1 ביולי 2007 בשעה 6:36
