לפני 14 שנים. 2 ביוני 2010 בשעה 3:32
"מי שגר בבית זכוכית, שיזהר כשהוא זורק אבנים"
ככה אמרה לי אמא שכל חייה התנהגה כאילו היא בבית זכוכית שקוף תחת זכוכית מגדלת
ככה אמרה לי אמא והמשיכה לזרוק חצץ על כל האנשים שבחיים שלה.
מביטה על איש
שבתסכולו הרב
זורק חצץ כאילו זה מה שיגרש את הצער שלו
מביטה ומבינה
הוא שכח את התקפת ההשמצות עליו
הוא שכח ואולי לא ידע איך שחטו אותו בפורומים של סאביות
הוא שכח שמציאות ויחסים חזקים מוירטואליה והשתוקקות
הוא שכח שהוא בבית זכוכית.
ואולי, כל ההתרחשות, זו דרכו לחפש אהדה בגלל שאיבד הזדמנות לאהבה.