חשכה יורדת על פני עירי עקצוצי קור על פני עורי.
נוסעת חולפת על פני בניינים רכבים וסוטים. עינהם שוקעות פנים, מבטיהם חודרים.
יוצאת לצייד. לצוד מבטים, לצוד ניחוחות, לצוד זין...
הוא מביט בי, עיניי בו. תנועה קלה עם הטוסיק להוכחת התעניינות, הכוס מרטיב לנוכח ההתרגשות, התעוזה הקיימת בי.
נתקלת במותנו מרימה מבט חודר מורידה שוב את הראש, בוחנת.. בוחרת להמשיך הלאה, ריחו אינו מושך את אפי אינו ממלא אותי, אינו מרטיב אותי כבהתחלה.
ממתינה בסבלנות מתונה לאדוני, ממתינה ומרטיבה ממחשבות וקולות המרחפים בראשי.
ממשיכה בצייד בדרכי לביתי, נעמדת בכניסה לתחנת רכבת וממיינת.
הוא נעמד מולי, מוטרד. רחשי היום נגלים על פניו, מורידה מבט וזוהי הטבעת.
עלם חמודות נשלט בעל כורחו, נשלט של חיי היום יום כבול בשלשלאות המוסד.
מנסה ללא הועיל למשוך מבטו אליי, עיניו יפקחו במוקדם ובמאוחר.
מחזיקה את הנייד, סבלנותי מתפקעת. עוצרת את עצמי שמה אעשה צעד שיזיק לי שיצער אותי. אל אדוני תשוקתי.
צייד פרפרים או צייד איילות? לא במקרה שלי.. צייד זין זהו שם המשחק. אחוזי הצלחה מובטחים לי, הכוס בידי הלשון חלקלקה.
נכנסת לחדר המדרגות הוא נעמד שם. ריחו משכר מבטו חודר. מחייכת חיוך זדוני, מצמידה חזה לצווארי, זין עומד מולי.
שואל לשלומי מהנהנת עם ראשי.
עולה במדרגות לעבר דלת ביתי והוא בעקבותיי, נעמדת במפתן כשמולי הוא עומד עם זין. מחייכת את החיוך הזה וסוגרת הדלת. אני מספיקה לראות את פניו המשתאות, המיוזעות והחרמניות.
מרוצה מעצמי, גיליתי איפוק.
זה אדוני על הקו..
לא קיבלתי אישור לדבר ולכן זה נעצר. מרטיבה שוב את מיטתי מהנוזל הטבעי הנוצר בעקבות אדוני. זונה שכמוני צמאה לזרע, צמאה לריח הזין, צמאה לכאב, צמאה לשליטה.
מבקשת רשות להתפרק, רשות שיהיה שותף לכך שיהיה לחלק מהתהליך.
הצייד הוכתר ככשלון
