מסתובבת בצאט ללא עניין .
מוחקת שמות ועונה לחלקם ..משועממת עד בלי די.
ואז מבין כל המלבנים האדומים מופיע אתה.
"23:20 את אצלי, לבושה בשמלה..
רק שמלה בלי תוספות : לא חזיה ולא תחתון ואם תאחרי אקרע לך את הדגיגון"
עזוב נו אני עייפה...
"שמעת אותי ?!"
נו ... אין לי כוח כבר 23 בלילה והיה לי יום ארוך.
"שמעת אותי?!"
אבל מאמי... נו... פעם אחרת מה שתרצה מבטיחה אין לי כוח ...עייפה.
"יש לך 20 דקות?!"
אבל ... והתנתק מהצאט !
מה ??? ככה מנתק לי בפנים ??? יו .. אני אראה לו מה זה .
מרימה את הנייד ומחייגת " מה הקטע שלו" כבר ממלמלת לעצמי.
לא עונה.
מזדרזת לארון ומחפשת שמלה, ללא חזיה וללא תחתון רצה במורד המדרגות.
2 דקות ואני מתחת לבניין בחיפוש אחרי מונית והנה היא עוצרת.
60 שקל מתאים לך ? או מונה ?! שואל הנהג .. ( כאילו מעניין אותי ) "סע !! " אני אומרת , רק שיסע כבר קיבניקנאק... אני אאחר.
" הוא בטוח לא יצפה לזה שבאמת אגיע עד אליו במונית ... אוי מה שאני אעשה לו.." גם ככה חרמנית אש לא קיבלתי כבר שלושה שבועות.
שיא חדש , כן... כן. שלושה שבועות !!! מי מוכן להתערב על יותר ?!
שניה לפני שאני עולה במדרגות אני מקבלת אסמס.
"יפה לך לאחר".
אוי כמה יהיה יפה לך אחרי שאאנוס את האיבר הענק שלך.. חושבת לתומי.
דפיקה בדלת והיא נפתחת בחיוך.
מרגישה לרגע בבית , שניה מתיישבת על הספה והשניה ליד מוצאת את עצמי מוצצת בלהט עז. אחח... כמה התגעגעתי לטעם שלך... החלקלקות של האיבר כשהוא מתקשח.
ההזדקפות של האיבר כשהפה מוחץ את השפתיים סביבו....והרטיבות...
פשוט מעדן.
לא מספיקה אפילו להיכנס לקצב אחיד והידיים שלך אוחזות בשערי ומעיפות אותי לריצפה. על עיניי בשניה נענדת מסכה פרוותית שמכתיבה לי בחושך את הנשמע מסביבי וקולר ורצועה מעטרים את צווארי.
כמו כלבה שוב על הרצפה ישובה על הברכיים מוצצת את האיבר שתקוע לי אי שם בעומק הגרון. התגעגעתי אז באתי.
לא הספקתי להוציא עוד גניחה ואני מוצמדת לקיר כשידי קשורות לצדדים. רגליי מתוחות הנה והנה, על פטמות שדיי שומרים מצבטים כואבים וחבל עבה תקוע לי בין הרגליים מרים אותי מעלה.. ולקינוח שרשרת ברזל עבה למען מי ישמע תקועה בפי. "עכשיו נראה את מי תנשכי".
עומדת על קצות האצבעות והגוף כבר מתחיל לרעוד.. הצלפה "קטנה" פה .. ועוד "אחת קטנה" גם שם... וההנאה מתחילה לעבור בגופי כמפל הפורץ מתוך הר מאופק.
**** רוצה כבר לגמור, מבלי לשים לב מרטיבה את הכל.****
"מה את רוצה ?" שותקת ונאנחת, את השרשרת עוזבת ואת ראשי מטה לאחור.
"מה את אוהבת ?" מתרפקת לשניה על ריח צווארו.
"מי את ?, תעני לי ! " בקול חלש אך נרגז..
החבל מתהדק לי בין הרגליים ואני מוציאה אנחה..
"הכלבה שלך, אדון שלי" אומרת ברעד.
אתה תופס אותי חזק,מצמיד אותי לקיר ומחדיר לי את האצבע לישבן בכאב.
"מי עוד?" שואל ברטן.
"השפחה שלך, אדון שלי" , והמצבטים נמתחים מטה...
"מי עוד ?" שואל ויודעת שעוד מעט אותי יזיין.
"הזונה שלך !!! אדוני האכזר".
והכאב נרגע בדיוק לשניה.
ריח המיטה העלה בי נשכחות והאורגזמות דפקו בי כצרור יריות..
אחת אחרי השניה משאירות אותי מסומנת בסוף עם סימני שריטה.
והיום את ריחו יפתח בחיוך .. ושמחה.
יום טוב !!!!
לפני 16 שנים. 5 במאי 2008 בשעה 8:23