לפני 12 שנים. 25 בדצמבר 2011 בשעה 22:08
אתה אומר חצי מילה ואני מביטה .. בך ..
משפט אחרי משפט והכל יוצר קצף והגלים עולים.
תחושת מחנק ואני ממשיכה ומביטה בשתיקה, בך.
...
האושר הגלוי והשמחה על פרצופך מסתירים את האמת, מהם..
אך בי, הגלים ממשיכים לעלות ומכים בחוזקה שכזאת
שאני פשוט נחנקת.
"עוד קפה?" שואלת , העיקר שאני יודעת להקשיב...
יש שם משהו עצוב , מישהו שמחכה לפרוץ החוצה ולצעוק !!
ואני מביטה בו חסרת יכולת לעזור.
גדול ממני וגבוה מעליי.
הרחק הרחק מכפות ידיי.
עכשיו אני צריכה למצוא את הכוחות לחייך , רק כדי שלא ידע ...
שגם אני יודעת את מה שכואב.