לפני 17 שנים. 13 במאי 2007 בשעה 17:09
אני כאן שותקת ,
מאזינה וכל כך מאוכזבת !
מה בכלל ציפיתי ממך ?!
מצב הרוח ברח וזה הכל בגללך !
הגיע הזמן להעיף אותך מחיי,
לשלוט בתחושה ולראות דרכה את האמת :
אתה לא שווה את ההרגשה !
כשהסקרנות התבלבלה בין הרי הרגש וחשבה שהגיעה לפסגה , היא גילתה שטעתה !
פתאום החלום התנפץ כמראה לרסיסי רסיסים שעפו ברוח ועברו רכסים.
מרכס לרכס ועד למבט עיניי,
פצעו הן קשות את מחשבותיי.
הרגש נפגע ורוצה הוא להבין,
איך הולך שולל הוא ונגזל.
הציור הפך להיות חלום לא אמיתי,
הבטחה שלא מומשה ....
אז שלום לך ולא להתראות,
עכשיו זה יותר אנחנו ואתה הרבה פחות !