יום שבת 23:00 בלילה, הגענו למקום וכולם כבר בסלון.
התיישבנו ובחנו את האנשים.
חמש דקות עוברות ואנו עם המגבות הלבנות כבר בדרכינו למעלה.
והבוס מבסוט....!
אנחנו מגיעים לחדר ורואים שני זוגות.
החדר כל כך צפוף וחם, מזכיר את תחושת המחנק בתחילת אוגוסט על החוף באילת.
חושבת שזה היה מוסכם על שנינו, נישאר בחוץ : אתה תצפה ואני אמצוץ...
נעה בתנועות התשוקה, מחליפה צבעים עם הגוף לריצפה.
אוחזת בכוח , בולעת לשובע... אותך , גבר שרירי ואכזר שלי !
נושא את כולי בידייך הגדולות ומולי רואה רק את עינייך הרכות.
הן טובעות בערפל של חושיי נכנעות לטבען.
חשות בחום המציף את פני ואני........ אני נעלמת בעולם הפנזיה שלי.
מרעיפה התלהבות וחוצפה ... זורמת בנהר התשוקה.
אז לבסוף זה אני ואתה והם מהצד.
האוירה מתחממת וזוג עיניים נוסף לזוג נוסף.
כבר כולי משתוללת, חושקת ומבקשת : רשות לטעום מהאדון והגברת.
אתה מאשר ומצמיד את גופך לגופי בכוח כשמשפט אחד בפיך :
"שלא תעזי לשכוח"!
הוא בתוכי ואתה מעלי ...בת זוגו צופה ושותקת לא מסוגלת לדמיין את המתק.
תמשיכי להסתכל ואולי תלמדי ...
לטרוף נכון גבר ולהפוך בשניה את איברו לאבן.
לטעום מנת פנטזיה לא מוכרת בעולם של דימיון.
להפליג הישר על סיפונו של חלום.
עוד דקה ואני גומרת, אתה מפסיק אותי ואני מתחננת : " לא, לא, עוד קצת ... "
מעיף אותי הצידה ונותן בם מבט.
" עם נשנש לא תגמרי כי עכשיו את איתי.
האדון השולט שעליך יחליט,
ימשוך ויזרום עד.... שיפסיק ! "
לפני 17 שנים. 16 במאי 2007 בשעה 20:42