I am young enough not to know exactly what I wont
אז האם ברצוני שתהיה הזונה שלי? שאוכל לבעול אותך לכשארצה?
האם אוכל לתת לך להיות חלק ממני? להיכנס אליי? לשאול מה שלומי? האם זה עניינך?
האם אוכל לאשרר שישנה זוגיות וישנה הזוגיות הזו...והאם יש להן מקום להשתלב זו בזו?
והאם אי פעם ואקרע לגזרים כדי להרפות קצת מן העוצמה של להחליט בשבילך, וארצה שיחליטו בשבילי?
קהילה, קהילות. אני לא אוהבת קהילות. יכול להיות שצד מאוד לא בוגר בתוכי לא מחשבב את המילה והמושג כי הוא מאוד ממתג. ומקבץ. ומעלה קונטציות של להיות בפנים ושל להיות בחוץ. ובכל זאת אני מתגעגעת למסיבות, על אף שלא מצאתי נפש לשבת עימה ולשוחח בסביבה הזו. נפש מפטפטת וכנועה ועם זאת נפש שיש בה תוכן.
קצת מוזר לי שחשפתי את הרצון והכמיהה והיופי שבלפעמים לשחק משחק. אני אומנם לא בדיוק יודעת האם התחיל ואם בכלל נגמר-אבל זה הגיע למצב שבו אלך לאירועים ואפגוש שם אנשים שאני מכירה...ולא מכאן.
לפני 13 שנים. 20 ביוני 2011 בשעה 9:31