הפעם ביקשתי לי להיות משרתת ענוגה. אני וא' כבר יוצאים תקופה ומפה לשם אני מפתיעה במציצה חפוזה או טעימת ברטולין-לקשור את האהבה שלי אליו לאינסטינקטים של המוח הבינוני. הקטן.
אני חוזרת ממשמרת ואני כבר יודע שא' בבית. מכין לי הפתעות-הוא אמר לי בבוקר. הדירה קצת אפלה כי האור היחידי מגיע מן הרחוב ומאיזו מנורה שקיבלנו לחנוכת הבית. טעם של פולניות-אולי יש בכלים שלהן כוחות חדורי מיניות חבויה.
על כל פנים יש שולחן יפה וערוך הוא מנשק אותי לשלום,לוקח ממני את התיק של העבודה הרחק מהעיניים, גם מכשירים סלולריים אינם רצויים בשעות כאלה. חולץ לי את הנעליים ומספר לי שיש לנו אורח. רעש של מי אסלה נשטפים ועוד כמה רגעים קצרים של ברז לשטיפת הידיים. כלי העבודה.
תומר יוצא מהשירותים. לא התראנו בסה"כ שבוע וקצת מאז אירוע של חבר משותף. א' פשוט יודע מה אני אוהב.
האוכל עוד לא מוכן, בן זוגי מצוחצח למשעי וכי לא עבד אותו היום והאורח שלנו, תומר הגיע כבר למעמד של ארוחת ערב. א' זורק משהו לימום לתנור ובינתיים אני הולכת להתקלח, להירגע, להגיע נקייה לערב של שלושתנו. תומר מתלווה אלי ועוזר לי לפשוט את הבגדים הוא לוקח אותם לסל הכביסה שבמרפסת הקטנה ומביא לי מגבת נקייה.
הוא מושיב אותי באמבט ומסבן אותי, רוחץ אותי מעסה את שכמותיי,"יום ארוך?" הוא שואל ואני רק ממלמלת כן ואולי גם זורקת איזו אנקדוטה על אחד הפרוייקטים של היום. הידיים החשופות לא חסות על הסיבובים הקטנים סביב הפטמות-בודקות את הכשירות לעבודה, לא חסות על הקימורים הקטנטנים בבטן שמדגדגים הבטן נמתחת כאילו הייתה איזו יריעת עור בתוף. לא חסות על המפשעות מסבנות כבדרך אגב, שאני לא אהנה כ"כ מהר. הוא שוץף אותי מהסבון ואחרי שכבר התנקיתי הוא ממשיך לשטוף את הדגדגן ומשחק עם הזרם, נודד מן הנקודה הזו בכל פעם שאני מתחילה קצת לרעוד.
מספיק-ארוחת ערב מוכנה..