בכל פעם,הארבע וקצת פעמים בחודש, כשאני מעשנת סיגריה-אני מוכיחה לעצמי כמה אדם לא מעשן אני.
לפעמים אני לוקחת סתם כדי לטעום סוגרים שונים. לפעמים אני מרגישה שזה כה לא אופייני לי,מספיק לא אופייני כדי לזעזע מכרים אחת לתקופה אם אני רוצה להפגין "משבריות". רוב הפעמים אני מעשנת אותן לבד, מאוחר, תחת אור ירח, כוכבים או עננים יומרניים.
לפני כחודש פצחתי במסע בן שעתיים וקצת של חיפושיים של טבק וניירות גלגול. ידעתי איפה למצוא פשוט חשבתי למצוא יותר בזול. חזרתי למקום שבו ידעתי שמוכרים. המוכר כמובן הסתכל עלי בחצי מבט(לפעמים אני נראית פחות מגילי). הצגתי תעודה מזהה והסברתי ברהיטות שאני בכלל לא מעשנת ואני מעוניינת לנסות להכין לעצמי את אלה שכן אעשן. המליץ לי על טבק נחמד להתחלה,REDWOOD. הוא גם נתן לי פילטרים וניירות גלגול , סה"כ 41 שקלים. מלכת הגלגול נעמה,ולא פחות אתגרה אותי בשלל הצורות שאפשר להמציא לסיגריית דראם. לפני שבוע התחדשתי בסיגריון קטן ואלגנטי עם דוגמת מעויינים. קופסת הסוד הקטנה שלי שוכנת מעל קופסה עם שאר כלי העישון.
כמו ילדה בתיכון אני מעשנת לי מתחת לאף של ההורים. לא כי לא התבגרתי, כי אני לא חושבת שיש טעם להצהיר על כך. אני לא מעשנת עם חברים-רק אני עם עצמי פעם בשבוע.
באחת המסיבות האחרונות הפגנתי בפני חבריי את צירת הגלגול והעריסה שקניתי לה-שאלתי את אחד מבני שיחתי אם הוא מאוכזב. אם הוא מאוכזב שאני מעשנת. דעתי שהוא שפט אותי. אחר כך ידעתי שהוא הבין שהפרהסייה שיחקה תפקיד ובסה"כ אני לעצמי כנראה כן דואגת ולא מידרדרת.
אני לא מחבבת את ריח האצבעות שאחזו בסיגרה. אני כן מחבבת את העשן שמתפתל. אני שואפת קצת ומחזיקה בחלל הפה. עישון נרגילה יותר פשוט (בלשון המעטה) לריאותי המסקנות ויותר טעים - הן פשוט מסרבות לקבל עשן סיגריות. לא חשוב לי הניקוטין, אני לא מרגישה בהבדל עם ובלי. אני נהנית מהטעם המריר בפה, הצריבה הקטנה בלשון והלחיים הפנימיות והמשחק השטותי ביני לבין עצמי, בין שאיפה לשאיפה אם אולי הפעם העשן כן יכנס.
בשבוע שעבר יצאתי משיעור הריקוד-ערגה למנת רעל קטנה,פרי יצירתי. הטעות היא-שעישנתי בהליכה, והתנשפתי, אחת השאכטות נכנסה לי ישר לריאות, קפאתי בפקום אחוזת הלם הסתובברתי והשתנקתי. חוסר אונים. הריאות שלי הראו לי מה זה. איכשהו עברתי את ההתקף הקטן הזה בלי יותר מדי דרמה.. הסתובבתי שוב והמשכתי בדרכי.
אני מסתכלת על אלו שכבר יודעים לעשן. הם יודעים להכניס את העשן דרך הפה,ולהוציא גם מהאף.
זו רק אני והטקס הפרטי שלי. ריקוד קטן של עשן.
לפני 12 שנים. 6 בינואר 2012 בשעה 22:15
