לילה טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

ערפילים

ההוויה העצמית שלי
מלווה ברחשים בלתי פוסקים של כאב , תקווה עמומה , רצונות נשכחים.
לפני 17 שנים. 20 באפריל 2007 בשעה 20:52

כל הדברים שאמרתי , לא אמרתי.
מניפולטיביות בלתי נראית , החטא הגדול מכולם.
דרכים חד סטריות , סטירות חסרות משמעות , 0.56 מאיות השנייה של שפתיים נחשקות על השפתיים הטמאות שלי.
כשהתנתקת
לא כאב לי
הרי אין שום אוניברסיטה בעולם שמלמדת יותר טוב ממני מה זה להדחיק.
והדחקתי
ונדחקתי
לפינה
לפינות ההן
הקוצניות
החלולות
האפלות
כה חלולות
חסרות את ה............. שלה.

"שמעי אותי שורק ברוח
מגלגל את הלשון
מלטף את האוויר
הכה טהור
הרווי בשמך
מנסה לאמוד את הרווח
מנסה לספור את הימים
ו...את לא כאן
באופן כה טוטאלי
מצאנו המפתח
נעלנו עצמינו בחדרים שונים
ואת לא כאן
גם לא הלב שלך
ועל ליבי כתמי דיו
שאי אפשר להעלים "


להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י