הידיים שלה היו חמות ורכות מאוד כשהיא העבירה אותן בשערותיי. היא הדיפה ריח נעים וקלוש של יסמין כשעמדה מאחוריי, קרוב מאוד אליי, ופרשה את ידיה לצדדים ולמטה אליי. אישה יפה, יפה מאוד. שיערה הדק והקצר שזור חוטים לבנים אפורים ועיניה כחולות ועמוקות מבע. משהו ביופי הזה חמקמק ונקי, אצילי אבל לא מזויף. קשה מאוד לתפוס אותו. בטח צריך אור מתאים. אור של ניאון לא מתאים בהחלט, אבל גם תחתיו החריצים שנקוו בזוויות העיניים האלה קיבלו עומק חדש. השמלה הפשוטה הזו מחמיאה לגזרה עגלגלה ורכה. כולה רחם ולי מתחשק להניח את ראשי אחורה על בטנה הרכה, בזמן שידיה מלטפות את תלתליי והיא מתפעלת בקול: "כמה יפים הם, התלתלים שלך, כל כך הרבה שיער יש לך!"
אבל כמובן שלא זזתי. רק נשארתי נטועה בכסא ועצמתי מעט את עיניי כשמגעה רפרף עליי ושאפתי פנימה את היסמין. לרגע אחד שברירי וחולף היה זה ליטוף של אם, זה שחיכיתי לו לשווא כל השנים האלה.
אחרי שהיא הלכה חשבתי על אוקיאנוס. אני אוהבת את המילה הזו, אוקיאנוס.
לפני 16 שנים. 4 בדצמבר 2007 בשעה 12:51
