על הבוקר הוא עם הפרצופים שלו.
איזה חיים חרא! הלוואי שאני ימות. מה עשיתי בגלגולים קודמים שככה אלוהים מעניש אותי, שהדבר הראשון שאני יראה בבוקר זה הפרצופים של השמנמוך הזה.
עם העיניי כלבלב נטוש שלו. מה אני אמור לעשות? לרחם עליו? לא אשמתי שהוא גוש כיעור עם שק אשכים רופס!
איך נפלתי, שאלוהים יעזור לי! מי היה מאמין שכשהייתי נער זהוב בן 15 וחלמתי לכרוע על ארבע לפני נדב שחר עם הקוביות בבטן, אני ימצא את עצמי בגיל 28 נמעך מתחת לשומנים ודבלולי שיער הגוף של המיקרוב הזה, ששואל כל 2 דקות "כואב לך קוקי? אני מועך אותך ממוש?"
יאללה סתום כבר ת'ג'ורה ותפמפם כמו גבר יא תולעת! הלוואי שתמות שלוש פעמים! בייסורים קשים! מאלף מחלות!!!
מה ביקשתי בסך הכל? אחד שיבוא, יקרע ממני ת'בגדים ויתקע אותי ככה, בעמידה, על המעקה של המרפסת בזמן שאני משקה ת'פיקוס המזויין שהוא הביא לי לראש השנה, ולצרוח לשכנה הזקנה מקומה שנייה שמשה או דוד או חיים או גולן מפרק לי ת'צורה, את שומעת גיברת מנדלבוים?! כוכבים אני רואה! כוכבים!!! ושכל השונאים שלי יתפוצצו מקנאה!!!
נו, יותר טוב שאני ילך להעמיד לו מים לקפה, למה אחרת הוא ישר נהיה לי תלותי ודביק ונצמד לי לגומי של הטרינינג ושואל אם אני עדיין אוהב אותו למרות הקרחת והפצעונים החדשים שיצאו לו בתחת.
מה אני יעשה שהתאהבתי במכוער! כנראה שאני מזוכיסט. שאלוהים יעזור לי!
לפני 16 שנים. 24 בינואר 2008 בשעה 9:25