אני אישה חזקה וחכמה ועדיף שתקלוט כמה שיותר מהר שאני יודעת הכל הרבה יותר טוב ממך ולא צריכה אף אחד. בטח שלא גבר, ובטח ובטח שלא שולט.
לך תשלוט בעצמך, דביל.
מה אתה יודע על החיים שלי בכלל? על מה שעברתי? על ההתעללות בילדות ועל האונס בצבא ועל זה שאבא שלי לא אהב אותי? ושהיה לי מלא פוטנציאל אבל לא מספיק גיבוי כדי לממש אותו. ובחיים לא הייתי צריכה אף אחד, הכל עשיתי לבד. ונלחמתי, כן. ושילמתי מחירים ונשרטתי.
ובכל זאת תמיד רצו אותי. כי אני מהממת. ושרוטה. ויש קסם בשריטות. זה מהפנט, זה לא צפוי, זה מסתורי.
תמיד יש את מי ואת מה להאשים בקריזה ובאובססיביות. זה כיף. זה סוג של היי.
ואני צריכה. כל הזמן צריכה. את תשומת הלב שלך, אבל לא רק. של כל גבר. אז אל תהיה סמרטוט וקנאי, זה טרן אוף. תהיה מניאק. אבל רגיש. וקנאי לי. אתה חייב לקנא לי, אחרת איך אדע שאכפת לך?תקרא אותי בלי שאדבר. בלי שאסגיר דבר. תקרא הכל ותשתמש באינטואיציה שלך כדי לדעת בדיוק מה אני רוצה וצריכה. תקשורת זה לחלשות. ואל תהיה חלש, זה מכבה. תהיה חזק, אבל קשוב. תתרכז בי. רק בי. שנינו יודעים הרי שאתה לא מה שחשוב פה, כן? איטס אול אבאוט מי, מי, מי.
אתה אמור להוביל, אבל רק למקומות שאני רוצה ללכת אליהם. הייתי מכתיבה לך, אבל זה מעצבן. אתה אמור לדעת לבד.
תשתמש בי. אתן לך הכל. טוב, לא הכל. רק מה שיהיה לי נוח לתת. ורק מתי שאני ארצה, כן?
תיקח אותי, לעזאזל איתך, כמו שגבר אמור לקחת אישה. הכל אני צריכה לבקש? אתה לא מסוגל לבד? אל תהיה ילד. זה מרגיז. לא רוצה להיות אמא שלך.
אולי רק כשאתה חלש ופגיע. נגיד, כשאתה חולה. אבל אם תהיה חולה יותר מדי ירד לי ממך, קח בחשבון. אל תבוא בטענות וזה.
בקיצור, תהיה גבר. תהיה סמרטוט.
תשפיל את עצמך.
ושלא תעז לקרוא לי זונת צומי.
או סתם זונה.
לפני 13 שנים. 8 בספטמבר 2011 בשעה 14:12
