בוקר טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב סינון

המקום שלי

ככה אני וככה תקבל אותי
תיקונים לשגיאות יתקבלו בברכה

כותבת על חוויות, זכרונות, רצונות וחלומות וכל מה שביניהם
לפני 19 שנים. יום שלישי, 23 באוקטובר 2007 בשעה 5:20
מילים ללא לחן

When darkness shadows over and all hope it seems is lost
I look deep inside my soul and value what I've got
I look inside your innocent eyes and see the turmoil there within
It tears me apart to see the pain and confusion that you're in

I devote myself to loving you and want so much to help
But these crossroads stand before us
and I am not strong enough to cope

I am sure that in the years to come we will look back here and smile
On these troubled days and indecisions that lasted for a while
I am sure you will grow up to be a son of whom I am proud
The pride is there right now its just enveloped in a cloud

I devote myself to loving you and want so much to help
But these crossroads stand before us
and I am not strong enough to cope

I am looking for the strength to guide you down the right course
Fighting back the tears and to be your driving force
I can only give you all of me and hope that its enough
I can only give you what I have and wrap it with my love

מוקדש להבן הקטן ואהוב....
לפני 19 שנים. יום שני, 15 באוקטובר 2007 בשעה 10:53
הליטוף העדין שהיית מרוצה
החיוך הבלתי נמחק

טיפות של גשם על העורף
אחרי קיץ חם

חיבוק גדול מילד אוהב
חיבוק שבא מכל הלב

צמיד מעור מעוצב רק בשבילי
(רק חבל שאני קניתי אותו לעצמי)
לפני 19 שנים. יום שבת, 6 באוקטובר 2007 בשעה 14:22
מה זה שליטה מנטאלית?
האם זה רק המשחק המקדים כדי לגרות את נשלטת מספיק שהיא לא תסרב שום דבר?
או האם זה הרצון שלה, שלא משנה מה, האדון שלה שם והיא שייכת לו.
שהוא מחזיק בה גם שלא שם פיזי?

מה זה טוטאליות?
האם זה רק להוריד גבולות כדי להיות הנשלטת האולטימטיבית ושוב היא תעשה כל דבר?
או האם זה לרצות את הדום מכל תא של גופה,
להתמסר לא רק את הגוף אבל הנפש גם?

האם אפשר אחד ללא השני?

שבוע טוב לכולם
לפני 19 שנים. יום חמישי, 4 באוקטובר 2007 בשעה 7:59
לפני 19 שנים. יום שלישי, 2 באוקטובר 2007 בשעה 20:29
סוג של סשן עצמי

כל מפרק בגופי כואבת. כאב של גאווה, כאב של עוד

היום חזרתי לחוג הריקוד אחרי הפסקה של כמעט.... כל הקיץ. אם ניקח בחשבון שלפניכן היה לי רק 3 שיעורים, אפשר להגיד ששנים לא רקדתי ממש.
הסתפקתי באימונים בחדר כושר כדי לקבל את זריקות האדרנלין שלי, והסתפקתי בריקודים במועדונים כדי לקבל את הכוח שלי.
אבל מתיחות בחדר כושר לא מתקרב למתיחות לפני ריקוד...למתוח כל שריר מעבר לגבול שלו. לבלוע את הכאב.

כמו כל סשן (בהתחלה) אצלי הראש עובד, הראש מסוגל אבל הגוף נשאר טיפה מאחור.
הבעיה כאן זה לא אמון אך לדעתי הגיל...אני כבר לא ילדה צעירה.
יותר שמותחים, יותר שדוחפים, יותר שמשתחררים והאדרנלין פשוט זורם. הריקוד יוצא, כל ליין חייב להיות מושלם כל צעד מלא רגש ועוצמה כדי לאפשר לגוף להתמסר למוסיקה ברקע.

קשה לי ללכת, הרגליים מתקפלות מתחתי אבל כמה שזה היה שווה!!!
רוצים עוד ועוד יותר.......

No Pain No Gain
לפני 19 שנים. יום ראשון, 30 בספטמבר 2007 בשעה 6:11
אני מודעת לכך שלפעמים אני אימפולסיבית, כשנכנס לי משהו לראש ואני מחליטה שאני רוצה, אני עקשנית ביותר ושום דבר לא יעצור אותי.
כבר שלוש שנים אני ישנה על מזרן על הרצפה (קודם השקעתי בחדרים של הילדים אח"כ בסלון( כמה אנשים באמת מבקרים לי בחדר שינה??) דווקא לא הרבה
אבל די.... המזרן רך, הכלבה (לא אני) כבר חושבת שזו המיטה שלה ואמנם עם התקציב שלי לא ממש יכולה להשקיע, מזל שויזה מאפשרת תשלומים
בקשתי מידיד שלי (ונילי) לקחת אותי לרח' הרצל בת''א לחפש (לא מקום שאני אוהבת להסתובב לבד). הבעיה שאני כבר יודעת בדיוק מה אני רוצה רק צריכה למצוא אותה
נכנסו לחנות אחרי חנות והוא מראה לי כול מיני דגמים
עץ מלא
MDF
ואני בנימוס שלי אומרת "יפה אבל אני מחפשת משהוא אחר שילוב של עץ ומתכת"
למה מתכת???
טוב קצת קשה לי להסביר איך בדיוק הוא הגיב שאמרתי "מותק אני מחפשת מיטה שניתן לקשור בה!!!!!"
בסוף מצאתי מיטה מעץ (ללא מתכת) אבל עדיין מתאימה לשימוש המיועד לה
עץ מלא בצבע חום אדמדם
כמה שמחתי, מזרן חדש וקשה, מיטה יפה שניתן לקשור בה


עכשיו חסר לי רק לכתוב "מי רוצה לקשור אותי" אולי גם זה יקרה
יודע מה אני בטוחה שכן 😄
לפני 19 שנים. יום רביעי, 26 בספטמבר 2007 בשעה 13:07
עד מוצ''ש לפחות
לפני 19 שנים. יום רביעי, 19 בספטמבר 2007 בשעה 14:14
יש בתוכי סוד
סוד שאני לא מצליחה להסתיר
הוא בר עוצמה ושולט בי
יחד עם זאת הוא מתנגש עם העקרונות שלי
לא רציתי להיות אחת כזו שחיה חיים כפולים
אני בסה"כ מדברת על עדיפויות שונות במערכות יחסים
מנפנפת דגל לבן
אני נכנעת אבל לא לאדון
אני נכנעת לרצון להיות נאהבת

מצאתי כאן מקום להתבטא ולכתוב
וכאן אני אמשיך כי זה בוער בי,
כי זה אני,
אבל אין לי ברירה אחרת,
אני יוצאת מהכלוב כי עם אדונים כאן אני פשוט לא מסתדרת.

סליחה לכל מי שנפגע ממני......
לפני 19 שנים. יום שבת, 15 בספטמבר 2007 בשעה 18:05
לפעמים הרוח טובה
ושמש חמה נוגעת בפני
לפעמים העולם יפה
ואין אחד כזה בעולם שיכול עלי
ברגע אחד אני משתנה
צפים הפחדים, אני שוב שונא
ימים חשוכים, שדות חרוכים
והסוף לא נראה

הרבה פנים לי יש
לפעמים אני חושש
כמו כל אחד אני יכול
להיפגע וליפול
הרבה פנים
גלים גלים בים גועש
אני חוזר אל קו החוף הטוב יותר
בתוך ליבי לא מוותר

יש מקום בתוכי שרק מהד קולך
כולו סובב סחרחר
יש חלום ימים רבים אחרייך הולך
שבי במדבר
פתאום בלי סיבה אני מתנפץ
ואז כל הרוע מתפרץ
עולים הפחדים, ימים אבודים
עוברים בכאב
לפני 19 שנים. יום חמישי, 6 בספטמבר 2007 בשעה 9:51
טינידנסר שוב תיצא לרקוד ביום שישי