לפני 19 שנים. יום חמישי, 22 בנובמבר 2007 בשעה 4:16
קמתי היום בבוקר
דממה
הילדים לא בבית......
כמה השקט הזה צועק לי באוזניים
לא רציתי לקום לבד. לא רציתי לקום בכלל....
לא מכירה מה זה, להתכונן בבוקר לעבודה בלי לרוץ מאחורי הזנב שלי ולהכין גם אותם
במקום לנשום, אני נחנקת ובולעת את הדמעות של הבית הריק.
כמה שיש לי טוב בחיים, ויש לי (לשום מה יותר קל לכתוב על הכאב :))
בניתי הכל מחדש. דף נקי... לבד
הצלחתי ואני גאה בעצמי, אבל עם כל החלקים הטובים
חסר את החלק האחרון של הפאזל ואני מרגישה את זה.
החלק האחרון להשלים את התמונה
בלי החלק האחרון אין ממש תמונה
לפעמים מנסה יותר מידי
לפעמים בכלל לא מנסה
לפעמים פתוחה
לפעמים סגורה
לעתים נדירות נוגעת בקצווה
לעתים קרובות זורקת הצידה כי מהזווית שלי הוא לא נכון
לעולם לא מסכה
לעולם לא הצגה
תמיד כנה
תמיד...... אני
וככה תקבל אותי