ישבתי שיחה עם המנכ''ל אתמול
שאל אותי אם אני מזוכיסט
מה!.. הוא ראה את הכלוב פתוח אצלי???
לא.. פשוט כנראה אני כזאת שקופה...
אבל הוא צודק.... למה שאני למטה אני גם בועטת לעצמי
ניסיתי להתפטר
מזוכיסט אמרתי...אני אוהבת לקחת סיכונים לא מספיק שאני המפרנסת היחידה.
אבל אני עקשנית כזאת אם לא טוב לי אני חותכת
ניסיתי כנראה לא הצלחתי
מחכה לתשובה מתי אני יכולה לסיים בינתיים אמשיך את תפקידי
רציתי להיות בבית קצת להתרכז בילד אבל בשביל זה הוא יודע שאני זקוקה למכתב פיטורים
וכנראה חושב שאם לא יתן לי תשובה ויניח לי אני אשכח
אני צריכה הקלה כרגע, קצת שקט.... כן רוצה להניח את הראש
זה לא אפשרי אז עושה בדרך שונה
אומרים ששינוי זה כמו חופש
כבר מחפשת במקביל וזה אופטימי אבל אני לא רוצה ישר להתחיל משהו חדש
אין לי מספיק כוחות
הצד החיובי
הילד פעם ראשונה בחצי שני אמר שהוא אוהב ללמוד
הגענו לפשרה איך לקחת התרופה ואמנם עדיין מנסה כל יום להתנגד כבר אין מלחמה
והצעד הענק ביותר שהסכים ללכת איתי לטיפול (אמנם שלא יודע שזה טיפול)
כנראה למרות הרגשה של חסרת אונים אני עדיין שומרת על קצת חוזק
סופר-וומן אני לא
לוחמת עד הסוף עד שאשבר
לפעמים זה קורה הרבה
אבל יבוא היום שלא יצליחו לשבור אותי יותר
לפני 18 שנים. יום שלישי, 22 בינואר 2008 בשעה 4:44