המקום שלי

אני מלאת רגשות והתרגשויות בזמן אחרון
עדיין חיה מיום ליום ולפעמים חייבים להסתכל קדימה
השנה מגיע לסיומה ועדיין אין שיפור משמעותי

כמעט 21:00 אני מחכה שהילדים יחזרו
לא משנה שעד 20:00 הם אמורים להיות בבית כבר
כמו שלמדתי
choose your battles
לא מתקשרת פשוט מחכה

שיחת טלפון מהמחנכת שלו
מדהים אותי כמה הם מפחדים ממנו
אני כבר לא נותנת לו שום תרופה בסופי שבוע
סימן שיש שיפור לא?
"יש הצגה השבוע האם את מלווה?"
"לא אני לא יכולה"
"אבל את יודעת שהוא בעייתי ביציאות"
"האמת שעכשיו עם שני התרופות היגיע הזמן שתתמודדו"
אני לא מבינה כל שכבת א יצאו להצגה והוא לא, אם אני לא בא?
מה עם הילדים אחרים שגם בעייתיים שלא מקבלים תרופות??

שוב דוחפים אותי לכיוון "חינוך מיוחד" אבל אני לא מסוגלת
הוא לא זקוק לזה
אבל בצד שני לא משתפר בלימודים
לא ממש מתקדם
לא משתתף בשום דבר שלא חשבון
זה אומר לעלות את המינון גם זה אני לא מסוגלת
מלכודת 22
איזה יותר קטלני?
לפחות צחוק של ילדים עדיין עוזר

"מה אכלתם במקדונלדס"
מה שאני תמיד אוכל"
"Chicken?"
"חח מה זה צ'יקן?"
"נגטס" אני מחייכת
"כמו צ'יקן ליטל?"
כן חמוד... :ושנינו צוחקים "יורד כבר שלג" (תצטרכו לראות הסרט כדי להבין)