לפני 17 שנים. יום שלישי, 6 במאי 2008 בשעה 15:36
הימים הלא שונים לי
וזה אחד מהסיבות שאני כאן בארצנו
אין מקום אחר לעולם שכולם עוצרים את חייהם כדי לזכור
אני מדינה אחרת בעולם שמרגישים את האחידות שיש ביום הזיכרון ויום העצמאות
אני זוכרת את הצפירה הראשונה שלי (אף אחד לא הכין אותי הייתי בארץ רק כמה שבועות)
אותו לילה יצאתי להתקשר להורים שלי
הכל סגור
צפירה
אני חשבתי שמתחילה עוד מלחמה ואני בחוץ
היום אני רואה אחרת אבל עדיין
לא איבדתי קרובים ולא חברים ששרתו איתי כי לא שרתתי
יש לי כבוד
יש לי הבנה
אבל עדיין נדהמת איך ה24 שעות הבאות מביא כזה אחידות
הדממה לפני
הצפירה שמביאה לי צמרמורת
המבט המושפל לאלה שנפלו
אני תמיד מסתכלת מהצד
הכאב שלכם עובר אלינו ואנחנו איתכם
יהי זכרם ברוך.