אחרי מלחמת שלישית (ומצפה לרביעית בקרוב) הילד שוב היה מושעה
מעבר לכך שזה עונש בשבילי, אני לא רואה איך בדיוק הוא לומד לקח מלהיות יום שלם עם אמא שלו
ובגלל שאני לא הסכמתי לעונשו החלטתי שבכל זאת יחגוג את יום הולדתו כמו שמתוכנן
יצאנו לבריכה. הוא הזמין 2 חברים טובים, שקיות ממתקים, עוגה, שמש ומים
נהנינו מאוד
ואני כל היום משווה
3 ילדים יושבים על מגבות
אוכלים, שותים, מדברים, צוחקים
איפה בדיוק הילד השונה שזקוק לחינוך מיוחד
הילד לא שונה מאחרים
נו אז כן בבית ספר קשה לו יותר מאחרים אבל זאת לא סיבה למחוק אותו
והם כבר מחקו אותו
אחרי השבוע שאני שומעת מהמנהלת "את יורקת לברז שאת שותה ממנה" (טוב להבא אביא בקבוק)
ואחרי ניסוי לשתף את אבא שלו כי כלכך הייתי צריכה תמיכה (טוב תמיכה ממנו איך יכולתי להיות כזו טיפשה) וכמובן התגובה
"מה כאילו בית ספר למפגרים?"
שכמובן המשפט הזה גם יגיע לבן שלי בביקור הבא שרק יגרום ליותר נזק
אני הבנתי שכרגיל ויותר מתמיד אני לבד
יש אנשים שרוצים לתת אוזן אבל איך להסביר שלספר את הסיפור כדי לקבל תגובה "אל תדאגי, יהיה בסדר" או "תהיה חזקה" לא עוזרים לי
לא זה לא כלכך יהיה בסדר ואני כבר לא יכולה להיות חזקה
אז חברים תסלחו לי אם קשה לי להיפתח
אני צריכה תשובות, אני צריכה עזרה ממי שבאמת יכול לתת
לפחות השבוע הסתיים בצורה חיובית
מה יהיה מחר?
לפני 18 שנים. יום שבת, 31 במאי 2008 בשעה 7:56