לפני 18 שנים. יום שישי, 1 באוגוסט 2008 בשעה 8:59
"אמא תראה איך סידרתי לך המיטה"
(תודה מתוק שלי אבל פעם הבא תחכה שאצא ממנו)
מה שהתחיל כשבוע סיוטי הסתיים בקווים ישירים ולא רק המיטה מסודרת
שיחה עם המנהל, תיאום ציפיות
פידבק מהצוות
גם אם היה להגיד לי שהוא רץ בפרוזדור ונתקע בעמוד
הכדור גולף שיושב לו על המצח לא מחמיא במיוחד אבל אם זה לא הוריד החיוך שהתחיל לעלות בפניו אני לא דואגת
כל יום אומר לי מה הוא רוצה לקחת למחרת לקייטנה
זה סימן טוב
לא תמיד ירצה ללכת אבל זה גם בסדר
אתמול אפילו הלך לחבר חדש (אחד מהיחידים שגרים באותו עיר) אני יותר רגועה
תבינו אני כותבת את כל הדאגות והכאב כי זה הדרך היחידה שלי להשתחרר ולהתמודד
וזה עוזר.....
והתגובות המעודדות עוזרות לא פחות
האמת פשוט תודה!!
לא הכל ילך חלק מעכשיו אבל אני יודעת שהכל בסופו של דבר כן יהיה בסדר
אני אופטימית
מה איתכם?