זו לא שאלה פילוסופית, זו הדילמה שבה הגוף נפרד מהריבונות שלו.
שם על הברכיים, כשהראש מוחזק חזק בידך, ואתה עמוק בתוך הגרון. האף כבר חסום, האוויר הולך ואוזל, קצוב ומדוד. הריאות מתחילות לשלוח אותות של מצוקה, מכות בדפנות החזה, אבל אתה כבר נמצא שם – ממש על הקצה הטוב, המתוח, של רגע השיא.
ברגע הזה, העולם כולו משתתק ומצטמצם לשני מאבקים מקבילים:
מצד אחד, דחף החיים החייתי, הדורש להיאבק על נשימה, לזוז, לקטוע את הזרימה ולהסתכן בפיספוס של התזמון המושלם שלך.
מצד שני, המאבק המנטלי בצורך הפיזי הטהור ביותר. הבחירה להשקיט את הבהלה, להמיס את אינסטינקט ההישרדות, ופשוט להיעלם אל תוך הרצון שלך.
ודווקא שם, בתווך הצר שבין שני המאבקים האלו, נכנסת השליטה.
במקום שבו נגמר החמצן, מתחילה הבעלות המוחלטת שלך.
ובנקודה הזו, אני פונה אליכם, השולטים.
ברגע השיא המתוח הזה, כשאתם על הקצה – האם תצליחו לחוש את הנשלטת שלכם? האם תקחו את האחריות והבעלות המלאה, ותנחו אותה מתי לקחת אוויר, או שהצורך האישי שלכם ברגע הזה ימסך את הכל?