המקום שלי

​ההודעה הגיעה באחת בצהריים.

​הראש שלי היה מלא במחשבות מיותרות, אבל עדיין לא שיתפתי. במקום זה, בחרתי כבר בבוקר לפתות אותו – יצאתי לעבודה בשמלה ארוכה, ללא תחתונים. ותיעדתי.

​הוא שלח אותי לשירותים להכניס אותו פנימה.

אני עדיין מתקשה להסביר לו את החיבור העמוק שיש לי בין הפלאג הזה לבין השייכות אליו. טוב, אולי בעצם הרגע הסברתי. ☺️

​"תצלמי לי סרטון של דקה שלמה. את יורדת על ארבע, יד אחת על הרצפה, ועם אצבע אחת בתנועות חדירה מלאות – אני רוצה לראות את הכלבה שלי מזיינת את עצמה."

​ביצעתי.

​בתום הדקה הוא שלח אותי חזרה לעבוד – רטובה, בוערת, כשהפלאג עדיין מחזיק אותי בשבילו.

​הודעתי לו שבתוך חצי שעה אני יוצאת ללוויה ומשם הביתה, והבהרתי שמבחינתי שום דבר לא משתנה. לא חשבתי אחרת.

​רגע לפני היציאה לבית העלמין החלטתי שהגיע הזמן ללבוש תחתונים – סוג של רשת ביטחון, שלא ייפול בטעות.

​שיא החום.

​אני בשמלה שהיא ממש לא הבחירה היומיומית שלי, מודעת לחלוטין לכך שלבשתי אותה בעיקר כדי לפתות אותו. נזילה איטית מלווה את כל אורך הרגל. בשלב הזה כבר לא היה ברור אם אני מזיעה או פשוט נוזלת, אבל מה זה כבר משנה.

​החזקתי את עצמי יפה, בכל זאת הסביבה...

לא חשבתי על שום דבר מעבר, עד שקפצתי חזרה לאוטו לנסוע הביתה. רק אז התחלתי באמת להרגיש את מה שעובר עליי.

​שעה עוברת, ועוד שעה. המוח מתחיל להתגלגל: האם אני בעצם בעונש על הבחירות שלי היום? אני מתקרבת לקצה, חסרת אונים. זה מענג, אבל כבר מתחיל לקבל גוון של כאב.

​אז הגיעה בדיקת המצב ממנו. הסברתי לו מה עובר עליי, והוא ענה בקצרה: "עוד קצת." עם חיוך.

​נותרה רק תגובה אחת לענות בה עם כל הישות:

​כרצונך אדוני...

אני אוהבת לישון עם הראש על הבטן, >

הפה צמוד לאיברך – נוגע בי.

הרגליים שלי עוטפות את שלך,

ככה תרגיש את הרטיבות שלי.

אני אוהבת לישון עם הראש על הבטן, >

מוכנה בכל עת.

בזמן שאתה חולם –

תזוזה הכי קטנה, והוא בפנים.

אני אוהבת לישון עם הראש על הבטן, >

שהיד שלך מונחת על ראשי.

ליטוף אחד – והוא בפי.

אני אוהבת להיות שם,

שם זה המקום שלי.

אני אוהבת לישון עם הראש על הבטן, >

לחוש אותך מתעורר.

וכשעולה השחר –

להעיר אותך עם גופי.

אני מרגישה אותך בכל תא של גופי,

רוקדת לקצב שהלחנת לי.

לא משנה כמה פעמים תגמיר אותי,

כמה גבוה תעיף אותי,

כמה תכאיב או כמה רחוק תמתח אותי –

מהרגע שהנשימות חוזרות לסדרן ואני נוחתת חזרה,

אני שוב ארצה אותך.

כל חוויה חדשה נחרטת אצלי בזיכרון,

אבל אם יש דבר אחד שאני מתמכרת אליו לחלוטין:

זה להרגיש אותך מסמן אותי מבפנים.

הדבר לו אני הכי מחכה ,

זה להרגיש אותך ממלא אותי בזרע שלך.

רציתי מקום להניח את הראש,
להיות הכי אני שיש, בלי מסכות.
מקום בטוח,
שבו מותר לי פשוט להתפשט ולהיות חשופה.

​כבר בשיחה הראשונה אחזת בי,
ידעתי מיד – אתה מסוכן לי.
אני אישה פשוטה,
יודעת בדיוק מה אני רוצה
וכמה אני מסוגלת לתת בתמורה.

​השאלה הראשונה ששאלת אותי :
"מתי בפעם האחרונה הנחת הכל?".
אם תשאל אותי שוב היום, אענה –

שבדרך שלך משהו בי נרגע.
​אני נדהמת לגלות כמה טבעי זה מרגיש.
אני יודעת שעם החיבור הנכון ,
אני הופכת לצעצוע מהלך בידייך.

הידיעה שאני יכולה להתמסר לחלוטין,
בזמן שאתה שם כדי להוביל ולשמור ,
משחררת ממני את כל העכבות.

​גם כשאני על ברכיי מולך,
מטונפת מהזין שלך ומהנוזלים שלי,
זה לא מקטין אותי –
זה מעצים אותי.
אתה מעצים אותי.

​

אני יודעת שיש עוד דרך ארוכה,
שההתמסרות שלי אליך היא לא גחמה חולפת,
אלא החלטה.

​אני כאן, מוכנה לתת את כולי,
לפתוח את הלב ולהניח במקום.

האם הפעם ידעתי לבחור נכון

אין לי פנטזיות גרנדיוזיות. אולי היו פעם, אבל היום חוויות ממשיות הן עוצמתיות יותר מכל פנטזיה. היום אני מעדיפה להיזכר בחוויות שהיו ואולי גם לשחזר אותן.

אבל תמיד היה דבר אחד שפנטזתי עליו, שחלמתי עליו. כי בשבילי, הוא אומר שהגעתי בדיוק לאן שרציתי, ושם אני רוצה להישאר: 

לקבל מתנה שצריכה להיות עליי בכל רגע נתון. מצידי, שתהיה בתוכי בכל רגע נתון, אבל לטייני יש עוד הרבה ללמוד על סבלנות.

פלאג. ככה פשוט, אבל ככה עמוק – תרתי משמע.

בהפתעה. הפקודה הגיעה כשהייתי בעבודה, בדיוק כמו בפנטזיה. זה הרגיש עוצמתי עוד יותר, כי אפילו לא ממש סיפרתי לו עליה. הדיווח נדרש בכל שעה עגולה: מה אני מרגישה, ומה הייתי רוצה שיעשה אילו היה לידי.

שעה ראשונה:

גל של עונג מתערבל אצלי בפנים מהשנייה הראשונה. אני מרגישה סקסית בטירוף, מתהלכת במשרד כמו טווסה. כל צעד שאני לוקחת מזיז אותו טיפה ומגרה אותי יותר. כשאני מתיישבת, אני מרגישה אותו נכנס עמוק יותר פנימה. וכן, הרצון להרגיש אותו לידי הולך ועולה.

שעה שנייה:

פנטזיה קטנה שעל פניה נראית לא משמעותית כלל, אבל זו פנטזיה של שנים. למה? כי רציתי להרגיש את כל מה שאני מרגישה באותו הרגע, רק לא ידעתי מה וכמה. להרגיש משויכת, מוחזקת על ידו. אני מרגישה שהוא כאן, בתוכי, והרצון בוער להרגיש אותו צמוד אליי, שהידיים שלו ינגנו לי על הגוף. אני כבר מתחילה לדמיין את המנגינה

שעה שלישית:

אני מרגישה את הישבן מתרכך ומתרחב, ובו זמנית מרגישה אסופה. אני כל כך חרמנית, אבל גם כל כך מלאת שלווה. זו תחושה שאני יכולה ורוצה להתרגל אליה. בכל פעם שאני יושבת הגוף שלי רועד מעט, ואני לוקחת נשימה עמוקה – כי לעונג הזה אין פורקן כל עוד הוא לא כאן.

בשלב הזה אני כבר ללא רצונות של עצמי. רק רצון עמוק אחד: שיעשה בי כרצונו. אני כולי שלו.

אני במוד כתיבה היום:

לפעמים הדחף לייצר מציף אותי ממקום עמוק ושליו.

יש שיר שמלווה אותי מאז הלילה הראשון שנחשפתי לבדסמ.

המילים חשפו סיפור ויעד – סיפור של דרך של בושה ועד קבלת עצמי, עד למקום שבו אני בהכי אני.

הרצון להיות כל כך חשופה, עד האמת והעצם, היא תמצית מהותי כנשלטת.

המקום שבו הוא מצליח להוריד ממני את כל המגננות והמחסומים, והמקום שלי להיות שלו טוטאלית.

 If I could lose myself, I would lose myself in you

I move through the day in the rhythms that I've known

I've got this crazy dream of stripping down to truth  and bone

כבר אין בושה.

מזמן לא הייתה.

יש רק האמת שלי, והטוטאליות שעד העצם.

איך לשתות יין

יין לא חייב להישאר בכוס (זכוכית). לפעמים הדרך הכי טובה לטעום אותו היא דרך כניעה וחיבור מוחלט, שלב אחר שלב:

שלב 1: ההמתנה. תפקוד על הנשלטת לחכות לך על ארבע. עצם הציפייה שלה שם, בתוך השקט, היא כבר ההתחלה.

שלב 2: החימום. תחמם את הגוף שלה בהצלפות קצביות. אל תמהר; תמשיך עד שהיא רועדת כולה, נסערת תחת הידיים שלך.

שלב 3: הטעימה. תשפוך כמה טיפות יין קר על גבה הבוער, ותעבור עם הלשון כדי לקבל טעימה ראשונה.

שלב 4: המעבר. תהפוך אותה על הגב, כשהראש שלה שמוט מעבר לקצה המיטה. תפקוד עליה לפתוח את הפה; היא כבר תצפה לקבל את כולך.

שלב 5: הלגימה. תמזוג לפיה לגימה עמוקה, ומיד תנשק אותה בעוצמה ותשתה ישירות מתוכה. תמזוג שנית, שגם היא תטעם את הטעם של שניכם.

שלב 6: מזיגה. תמזוג עוד יין על גופה המתוח שמתרומם לקראתך, ותשתה ממנה את הכול—עד הטיפה האחרונה.

כי יין טוב באמת, לא שותים מזכוכית; שותים מהעור, מהנשימה ומהכניעה המוחלטת שלה.

כשאתה הופך לקשוח, הקירות שלי קורסים.

כשאתה מרשה לעצמך להיות קצת אכזרי, הלב שלי נפתח לרווחה, נמתח עד הקצה.

 זה כל כך מושך, שהמגננות שלי פשוט מתפרקות מולך.

העונש הזה שקיבלתי על "מחשבות מיותרת" לימד אותי לקח, 

לימד אותי שאני פשוט רוצה עוד.

אז ברשותך...😈

העונש שלי היא השקט שאני זקוקה לו.

​סה"כ פשוט

"20:00, המפתח יחכה לך במקום הקבוע. תיכנסי, תלכי לחדר. תתפשטי שם עד החוטיני. תעלי על המיטה, יחכה לך שם כיסוי עיניים. שימי אותו ותחכי לי על ארבע..."

​

הלב דופק על מאתיים. הגוף נוזל ורועד בו-זמנית. אין טיפה של פחד; זה משהו אחר — ביטחון ואמון מוחלט במרחב שהוא מייצר, לו ולי.

​נכנסתי. ביצעתי. חיכיתי.

​ההתרגשות הייתה בשיאה, עד כדי כך שלא שמתי לב שהוא בכלל לא בבית. רק כשהדלת נפתחה, נשאבתי חזרה למציאות.

​

יד חמה עוברת על הגב שלי, מורידה את ראשי מטה. מגע יציב, מלא ביטחון ורוגע. מכאן, הגוף שלי הופך לזירה של כאב, עונג ושיכרון חושים.

​העור בוער, שילוב של חום ואש שנשארו לפעום אחרי כל הצלפה, ומיד אחריהם – מגע הקרח שהעביר עליי. הניגוד הזה, בין הלוהט לקפוא, שלח צמרמורת של עונג טהור שעברה לי בכל עמוד השדרה והרעידה את כולי.

​הרגע בו התחתונים נקרעו מגופי עצר את נשמתי. הוא הקריב אותי שוב לקצה שכבר הגעתי אליו כמה פעמים, כולי רועדת מחוסר אונים.

​

כשהאישור שלו הגיע — אין משתווה לעוצמה, לשחרור ולגל האורגזמות שהתחיל להציף אותי.

​כל מגע,

כל הצלפה,

כל חדירה.

כל הפתעה שלא העזתי בכלל לדמיין העיפה אותי גבוה יותר.

​לא היה רגע אחד שהאור הירוק שינה את צבעו.

לא היה רגע שהוא לא קרא את גופי.

לא היה מרחק שלא יכולתי להגיע אליו.

ועוד נגיע...