טרקלין של שליטה

היום עברתי טיפול רפואי כואב.

התפשטתי, כאשר רק תחתונים לגופי, ופרסתי את רגלי כך שירכי היו חשופות אליו.
העיסוי שעשה היה כואב מכל הסשנים שעברתי בחיי
נשמתי, נאנקתי, צחקתי בקול גדול מעוצמת הכאב שלא נספג בגוף
וכאשר סוף סוף הצלחתי להכנס לספייס מרוב כאב,
הוא התחיל לדבר איתי, רצה לוודא שאני בסדר.

רציתי לצעוק,
" הלו, דוקטור, אם אתה כבר כל כך מכאיב, תן לפחות להנות מהספייס."
או לחילופין לצעוק
"מלת ביטחון, מצב אדום, דחוף. עצור"

אבל במקום זה צחקתי, התגלגלתי מצחוק או נשמתי את הכאב.

כשסיים, ואמר : עמדת יפה מאד בטיפול הכואב הזה,
הרגשתי גאה, כמו מי שגרמה לאדון להיות מרוצה מכאבה.

בשבוע הבא, טיפול נוסף
הוא אמר : בואי בבגדים מתאימים,
ואני חשבתי האם הוא מתכוון לחליפת עור ושוטים.