לפני 15 שנים. 24 באוגוסט 2008 בשעה 17:40
הקשיבי היטב שפחה:
אני עדין חשה בלחי שלך , חפונה בכף ידי.
אני חשה אותה עטופה ושייכת לי
רגש הבעלות, הקרבה, האהבה - הציף אותי
והביטחון הגמור ,שברגע שאסטור לך ואתבע את הבעלות עליך זה ייטיב איתך וימלא אותי.
החיבור אליך באותו הרגע,
הידיעה שקשה לך ונחוץ לך
האינטימיות המושלמת של לאחוז בנפשך בכף ידי - רגשה אותי.
לאחוז באהבה, בביטחון, בלחי שלך, בנפש שלך, בכאב שלך, בפחד שלך, בהתמסרות שלך, בהתנגדות שלך, בבכי שלך, בשחרור שלך, לחוש את ההקלה שאחרי הבכי. רגעים מושלמים.
הפליאה שלי, על האורגזמה שפרצה ממני, על העונג הנפשי הצרוף שהפך ליצר חשוף.
באותו רגע הציפה אותי שמחה. על הקרבה. על ההתמסרות. על הכניעה. על השייכות. על האמון. על האהבה.
כל כך עזה היתה ההרגשה.
שהזיכרון מביא איתו את נינוח האינטימיות המדהימה.
הידעת את כל זה , שפחה?
מה עושה לך הידיעה?
