טרקלין של שליטה

פוסט רגשני - לא לבעלי נשמה מנרוסטה

מאז שאני גרושה, אני שונאת חגים.
זה הזמן היחיד בשנה שבו אני חשה את הצריבה בלב על נישואין שנגמרו.

20 שנה היינו קמים בחגים מוקדם להתעלס כשהילדה עדין ישנה, ולשתות קפה בגינה.
20 שנה בילינו את אותם הבילויים, אם אותה המשפחה ואותם האנשים, ימים שטופים בשמחת חיים.

בדרך כלל הזכרונות האלה מעלים דמעה צורבת בנשמה שלי.
והיום , אולי לראשונה, ערב חג ואני חשה אחרת.
מרגישה שלמה. עטופה. עוצמתית גם במקום הרגיש של הנשמה.
ממתינה בשקיקה לרצף ימים של שקט ומנוחה.

לפני שבוע חשבתי לטייל בשבועות בצפון. אבל התוכניות השתנו.
ואפילו אינני חשה צורך למלא את החלל בפעלתנות חדשה.

כל כך מחוייכת
כל כך נינוחה
אני בדרך הנכונה

מלכה

Q