טרקלין של שליטה

פנטזיה על חבל וים

חשבתי על חבר שיצא להפלגה ארוכה,
דברתי עם חבר אחר שחזר מהפלגה קצרה.

דמיינתי את התחושה של רוח ים, ורסיסי מים על העור החשוף
על ריח הים , וצלילי הגלים שיוצרים אווירה
על התנודה הקטנה של היאכטה כשהגלים מנענעים אותה
רגע מוציאים את העומדים על הסיפון משיווי המשקל, ורגע מערסלים ומרגיעים כמו עירסול של אם את התינוק שלה.
ונולדה הפנטזיה, שלא מניחה לי.

משתפת אותכם:



המיקום:
על הסיפון של יאכטה, לא גדולה, בהירה. (צבעה לבן, בוהק על פני המים כשחף יפהפה)
שעה לפני השקיעה, מסביב ים כחול, השמים מתכהים, השמש מתחילה לשקוע , גוונים של זהב-כתוב מרצדים על פני המים. גלים קטנים מלכחים את דפנות היאכטה. רוח קרירה מנשבת.

אני עומדת על הסיפון, יחפה, רק חולצת טריקו על גופי, מזוודת הקסמים הבדסמית שלי פתוחה, ציוד מבצבץ מתוכה.

על הסיפון, כורעת על ברכיה שפחה.
עדין לבושה. נרגשת. ידיה אוחזות זו בזו בחוזקה מאחורי גבה.
דרוכה, איננה מעיזה להביט בעיני. נועצת את עיניה בכפות רגלי, כאילו סופרת את הציפורניים העשויות בקפידה.

אני מביטה בה, מחייכת. אני אוהבת את הרגעים הראשונים של ההתרגשות, של חוסר הוודאות שלה. את הבישנות שתכף תעלם.

"הביטי אלי", אני אומרת לה, "אני רוצה לראות מה שיש לי כאן".
אני סובבת סביבה, נוגעת לא נוגעת בה עם שוט הסוסים הארוך שלי.
היא מביטה, ועיניה מושפלות מייד.
אני אוחזת בשערותיה, מגביהה את מבטה אלי, ונועצת בה מבט נוזף. "את לא מעיזה להסיר את עיניך מעיני. את תעקבי אחרי עם מבטך לכל מקום, וברכייך לא יזוזו ממקומן, זה ברור שפחה?
כן, גבירה שלי, היא עונה.

אני מסמנת בתנועת יד. היא מורידה חולצה. תנועה נוספת והיא משחררת את שדיה הכבדים. הם רוטטים, ונופלים – כורעים מכובד משקלם. היא סמוקה, אך לא מעיזה למצמץ. אני מרוצה לראות את הסומק מתפשט עד לשדיה.

אני מתכופפת אליה, יכולה להריח את ריח הבושם העדין שלה, כשאני לוחשת באוזנה "אני רואה שאת מגורה שפחה, הפטמות שלך זקורות ונוקשות", "זו הקרירות של רוח הים, היא עונה"

אני שולחת יד לחבל, חופנת את שדיה וקושרת אותן בחוזקה. "עכשיו העטינים שלך לא יפלו והפטמות שלך יזדקרו לקראתי כמו שאני אוהבת". היא זזה באי נוחות. אני יודעת שהכינוי פרה ועטינים משפיל אותה...היא תקבל מזה בשפע היום.
כששדיה קשורים, כשמצבטים מוחצים את הפטמות הזקורות, אני מצווה עליה לעמוד כשהיא אוחזקת את התורן ולהגיש לי את ישבנה וערווה לבחינה.

היא מגולחת למשעי, כמו שאני אוהבת, והישבן שלה נענה למגע ידי. היד שלי חוזרת מהבדיקה רטובה מאד, אבל נקיה. לאחר החדרת אצבעות לכל אחד מהפתחים, לאחר צביטת הדגדגן הנפוח, כשברור לי שהיא כבר מגורה מאד, לאחר
שאצבעותי משתי ידי הוחדרו לתוך הפות הנפוח, ופערו אותו לפני, אני נותנת לה ללקקת ללקק את שאריות מיציה מהידים שלי. מידיי, משתיהן.

היא מודה לי. האגן שלה כאילו מחפש את הידים שהתרחקו ממנו. אני מחוייכת.

היא גמישה מאד, והערווה שלה רחבה. אצטרך להיות יצירתית כדי לאתגר אותה.

הרוח , עם רסיסי המים, מלטפים אותה. אני אוחזת בשוט הרצועות השחור שלי, ומתחילה בליטוף מסוג אחר.

ההצלפה מתחילה בקצב איטי וקבוע, והעוצמה שלה מחזקת. איבחת השוט , מתערבבת עם צלילי המים והרוח. אני אוהבת את המנגינה שנוצרת ונכנסת לקצב הצלפה מהיר יותר ויותר.
היא מתחילה לזוז באי נוחות.

אני מתקרבת אליה.
מחליפה את השוט בידים שלי. האחת ממשיכה לסטור לישבנה בקצב. פעם ימין ופעם שמאל, אני מקרבת את שפתיי לאוזנה ולוחשת ... תרפי את עצמך, תני לכאב להיספג בך, תחושי את הרוח מלטפת אותך, תתמסרי לכאב והליטוף ... כשאני חשה שגופה מתחיל להרגע, אני שולחת יד אל הפטמה שלה ומושכת. צובטת ומושכת ומושכת כשהיא ממשיכה להאנח..


המשך יבוא