סופרפוזיציה

מענה את עצמי בשאלות שאין לי עליהן תשובה. הרצון לשלוט בהכל הוא דבר מחורבן. כי אי אפשר. אני לפחות לא יכולה. אפשר למצוא פתרונות באותו הרגע, לזרום ולקוות לטוב. זה אחד הימים בהם אני ממש מקווה שאני לא יודעת כלום. שיש אנשים חכמים יותר, עם תשובות. 

1. הכל כואב לי. 

2. לחץ כלכלי.

3. לחץ נפשי  אתמול לקחתי ווליום. 

4. לחץ בעבודה. 

נקודה חיובית: אני וטוהר שיחקנו בכדור. הוא ממש אהב. התרגשתי כשראיתי אותו מבין שכשהוא משחרר את הכדור- הוא חוזר אליו. ממש משל לחיים. 

איך בא לי דום! מנהל, מכתיב, שולט בכל דבר קטן... כזה. 

כל ילד קם רק פעם אחת. הלוואי שגם הלילה יהיה ככה. אבל אני מותשת. כל כך מותשת, שגם את ההכנות לשינה אני צריכה לעשות בהפסקות. יש לי רעד בידיים מעודף קפה ומינוס שינה. 

הלוואי והלילה יהיה סביר...

את צריכה להיות המובילה בבית הזה. א ת צריכה להחליט מתי ישנו, לא הם. 

מי חשב שאשמע מיועצת שינה מושגים של בדס"מ? 

אני לא שולטת ולא נשלטת, לא מובילה ולא מובלת, סתם בן אדם עייף שרוצה לישון. אבל כמו כל מלך טוב, אני מטילה גזירות שממילא הנתינים רוצים לציית להן. אני מרדימה רק כשהילדים ממש עייפים, ורק צריכים הכוונה קלה שתעזור להם להרגע. הנה לילית שלי כבר נוחרת בעגלה. 

מקווה שיהיה לילה שקט. 

לילית (שם בדוי), הפסיקה לישון בלילות, אז אני חייבת לגנוב את דקות השינה היקרות שבין התעוררות אחת לשניה...מותשת כל כך שיש לי סחרחורות. 

40-60 שח לשעה. 

את לא יכולה רק לדרוש, את צריכה לדעת גם לתת. ולמרות שכלבה, במהותה, נהנית לציית ולרצות את בעליה, סשן אילוף הוא עדיין דבר מתיש ותובעני. לכן אני לא שוחקת את כלבתי והולכת. אחרי כל סשן אילוף, קצר ככל שיהיה, אני נותנת לה אפטרקייר. היא יושבת עלי ואני מלטפת אותה, מחבקת, ונותנת לה ללקק אותי. מגיע לה. 

כלבה זיאולוגית, יא סוטים, אבל אפטר-קייר הוא אפטר-קייר, וזה דבר חשוב מאוד. 

כל מיני דרכים שהייתי רוצה לקדם את עצמי. ועדיין, הדבר שהכי חסר לי הוא זמן. המעט שיש לי לעצמי מוקדש לשינה. הבאתי ילדים כי לא רציתי לוותר על הגשמה עצמית בדרך הזאת, אבל נראה שכרגע ההגשמה שלי היא, באופן פרדוקסלי, בוויתור עצמי.  מעולם לא הייתי נשלטת כה טוטאלית כמו עכשיו.